מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה יוסף, נולדתי באפגניסטן הרחוקה בעיר הראט. תאריך יום הולדתי אינו ידוע לי במדויק.

אבי עליו השלום אמר לי שנולדתי 3 ימים לפני חג הפסח בשנת 1939. זמן קצר לאחר הולדתי אמי נפטרה ולא זכיתי להכירה. ממה ששמעתי היא הייתה אישה נפלאה, חכמה ויפה ממשפחה אצילה וחשובה באפגניסטן, משפחת כהן (האג'י נורי). תאריך פטירתה הוא י"ד באב תרצ"ח. מותה השאיר את אבי עם שלוש יתומות קטנות שבהן גם אני – תינוקת.

ילדותי זכורה כילדות קשה מעצם היותי יתומה, אך מתוכה מזדקרת לה דמותו של אבי ע"ה ששימש לי כאב וכאם. אבי עליו השלום היה אדם נפלא, משכמו ומעלה, איש אציל נפש ובעל מידות טובות שהיה נערץ על מכריו, אהוב ואוהב, במשפחתנו היה מפורסם שאינו פוגע אפילו בזבוב, הוא היה אדם ירא שמיים. מתוך הצרות הרבות שעברו עליו הייתה תפילתו רבת נפש. תפילתו מעוררת בכי בקרב השומעים אותה. לפי זכרוני היה משכים לאחר חצות לילה ואומר תיקוני חצות ובכי בבכייה וכן מזמור השירים תהילים בנעימה.

שורשה של משפחתו הוא כאמור באפגניסטן, הוא ממשפחת סימן טוב , סבו של אבי היה רב גדול ומפורסם באפגניסטן ושמו היה הרב מולא יואב סימן טוב ז"ל.

באפגניסטן הם היו מפורסמים בארבעה בתי כנסת גדולים, שהגדול שבהם היה של סבו של אבי והוא נקרא על שמו – בית הכנסת של מולא יואב סימן טוב. בבית כנסת זה שימשו כחזנים אבי ואחיו, שנרצח בדרך.  

אבי עליו השלום היה אז בן 17, הוא יצא לחפש ומאז עברו עליו צרות רבות ואף נכלא בכלא הרוסי בסיביר והצליח לברוח משם על ידי נתינת שוחד.

באותה תקופה של השנה הנהרות היו קפואים ואבי שיחד אחד השומרים. שם עזרו לו לעבור את הגבול והלה נשאו על  גבו. כשחזר סיפר על הנסים שנעשו לו, ביניהם הסיפור כיצד חשש שהנהר הקפוא יבקע והוא ומצילו יקפאו למוות בנהר – וכהודיה להי"ת בירך את ברכת הגומל בבית הכנסת.

 לאחר זמן מה מאז מותה של אמי נישא אבי בשנית והביא לעולם עוד בן, שקראו לו אריה ועוד בת שקראה בלוריה (יפה). כך כשבפעם השנייה שהתאלמן כבר היה אב לחמישה. חייו היו מלאים בתהפוכות אך מכך רק התחזק והצליח לשרוד.

(בתמונה: רבקה בשורה העליונה, שלישית משמאל, הילדה הבולטת בבגדים לבנים)

תשע"ה 2015