מאגר סיפורי מורשת

שמי גאיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת סיפור מחייה של סבתי לאה. סבתא לאה עקרבי לבית טראוב נולדה בקובנה שבליטא בשנת 1952, אחרי מלחמת העולם השניה. סבתא לאה בחרה לספר לי על אביה זלמן טראוב ועל מה שעבר עליו במהלך המלחמה והשואה.

הנה הסיפור: אביה של סבתי, זלמן טראוב, נולד בשנת 1918 בעיר קובנה בליטא. בנערותו גדל ולמד תורה ב"חיידר", כמו רוב בני גילו באותה תקופה. בשנת 1935 התגייס לצבא האדום ולחם בשורות הצבא נגד הנאצים. הוא נעדר זמן רב מהבית. בתופת השירות בצבא האדום, הוא חבר למחתרת היהודית ולחם כפרטיזן ביערות נגד הגרמנים. בזמן היעדרותו, הגיעו הנאצים לעיר מגוריו, איתרו בעזרת מלשינים את בני המשפחה היהודים והרגו את כולם.

כאשר חזר אביה של סבתי מהמלחמה, גילה לתדהמתו כי כל בני משפחתו נהרגו. הוא הצליח לקום מן המצב הקשה, להקים משפחה ולעלות לארץ ישראל יחד עם סבתי ואחותה בשנת 1966. סבתי נולדה בשנת 1952 בעיר קובנה שבליטא. בביתם גרו אביה ואמה של סבתי, אחותה, וסבתה (אמה של אימא של סבתי – חנה). הם עלו כולם לישראל והתיישבו כולם בבית צנוע בפתח תקווה.

אביה של סבתי מעולם לא דיבר על מה שעבר בתקופת המלחמה ורק לקראת סוף ימיו, סיפר על הדברים לסבתי ואחותה. למרות זאת, סבתי זוכרת את אביה כאדם שמח ואופטימי שדואג באופן מיוחד למשפחה ולנכדים. אבי שלי מספר כי הוא זוכר את הצלקות שהיו על גופו של הסב זלמן שכונה "זיידה" בפי בנותיו ונכדיו.

אביה של סבתי, זלמן טראוב, נפטר בשנת 1991.

הזוית האישית

גאיה הנכדה המתעדת: לא ידעתי שהשורשים שלי קשורים לשואה ולתקופת מלחמת העולם השנייה עד כדי כך. יש לשואה משמעות יותר עמוקה עבורי לאחר שמיעת הסיפור.