מאגר סיפורי מורשת

בשנותינו הראשונות בפצאל, בבקעת הירדן, אחד מעקרונות המושב היה עבודה עצמית. אחד מהגידולים שלנו היה מקשת אבטיחים. שבת אחת ירדנו עם שני ילדינו הגדולים, שהיו בני 5 ו-4, לפתוח פתחים במנהרות הפלסטיק כדי שהדבורים יוכלו להיכנס ולהאביק את פרחי האבטיחים. וכך בעוד ידון ואני עובדים, נשמעו זעקות שבר. נמרוד הבן הגדול סיפר לארנון הצעיר ממנו שהכוורות של הדבורים הן בית של גמדים קטנים. ארנון, שנודע באומץ ליבו, פתח את מכסה הכוורת ונעקץ עשרות עקיצות וכך גם אני, שבאתי לחלצו.

איור של אריה טופור

המשפחה

נורית האישה ילידת נתניה, חיה בבקעת הירדן משנת 1976. נמרוד יליד שנת 1976 נשוי לנילי, יש להם שלושה ילדים, סמג"ד במילואים. שירות צבאי בעורב, גבעתי. תואר שני מהפקולטה לחקלאות, סמנכ"ל תזונה באמבר. גר בגבעתיים. ארנון יליד שנת 1977. נשוי לירדן, הורים לתאומים- בן ובת. בוגר אונ' ת"א בביולוגיה, שירת בצנחנים בגדוד 202. ממשיך בדרך הוריו: חקלאי, יש לו משק לגידול פרחים ותמרים. עוזר לי ולאחיו במשק שלי. גר בפצאל. אסף יליד שנת 1984, חוזר בתשובה- הארד קור- ברסלב מאה שערים. נשוי לאודל ולהם שבעה ילדים. שירת בשקד גבעתי. גר במאה שערים בירושלים. יש לו מטע תמרים במשקי, ומחויב לעבודה חקלאית. שירה ילידת שנת 1989, נשואה טרייה למתן. שירתה בחיל  חינוך, כולל בבא"ח צנחנים. לימדה עברית עולים וחיילים מתנדבים. סיימה תואר ראשון בביולוגיה ואקולוגיה. מתמחה בצמחי  מרפא, עובדת בהוסטל  בחדרה בגינון טיפולי.

הזוית האישית

הסיפור לקוח מהספר ״על עכברים וצנחנים 2: התפוח לא נופל רחוק מהצנחן״ שערך צביקה ויסברוד ואייר אריה טופור, ומועלה למאגר המורשת בשיתוף עם תכנית הקשר הרב דורי.

נורית צור תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו כאן