מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבא רבא שלי, יוסף לנגר, ואת סבא רבא רבא שלי – יחיאל לנגר, הידוע בכינויו "הקצין לנגר". את הסיפורים שמעתי מסבתא שושנה – אימא של אימא שלי וגם מסיפורים שרשומים בספר ההספדים של סבא יוסף.

סבתא מספרת שאבא שלה, יוסף לנגר, נולד בירושלים בשנת התרפ"ו להוריו יחיאל לנגר ולאה רייזל בייקר. בגיל צעיר הצטרף לארגון הצבאי הלאומי – האצ"ל. במסגרת פעילותו בארגון השתתף בפעולות קרביות נגד הבריטים.

הקצין לנגר

אביו היה קצין במשטרת המנדט הבריטי בישראל ועזר להציל נפשות רבות תוך סיכון אישי רב ועל שמו קיים רחוב בירושלים, רחוב הקצין יחיאל לנגר. הקצין לנגר עזר רבות לארגוני ההתנגדות לבריטים. הוא סיפר שבכל יום שישי היה מגיע שליח ומביא רשימה של חברי אצ"ל שנמצאים בביתם בשבת. הבריטים היו הולכים לכתובות האלו ושולחים את חברי האצ"ל לכלא. לכן, בימי שישי היה הקצין נשאר ולא הולך הביתה עד שיגיע המלשין כדי להציץ ברשימה ולזכור את השמות והכתובות שראה. לאחר שהציץ ברשימה הוא יצא הביתה ובדרכו עבר בכתובות שראה והזהיר את אנשי האצ"ל.

לאחר שהקצין – סבא יחיאל – נפטר, הגיע לנחם נציב מס הכנסה לשעבר וסיפר שכשהוא עלה לארץ הוא היה בחור צעיר נאה ונראה כאחד הבריטים והחליט להתגייס למשטרה הבריטית. במשטרה הבריטית הוא ראה מלשינים שהיו מודיעים לבריטים על מחבואי נשק אצל היהודים. הבריטים שלחו מיד לחפש את הנשק והוא כשוטר בריטי הצטרף וראה בחיפושים שהקצין לנגר תמיד השתדל להיות בראש צוות החיפוש. כשהגיעו למקום, היה צועק על השוטרים שיחפשו טוב יותר ותוך כדי כך שואל את בעל הבית ביידיש היכן המחבוא. אם הוא היה אומר שהמחבוא בספה, הקצין היה מתיישב על הספה וממשיך לצעוק שיחפשו טוב יותר. הוא גם אמר לבעל הבית להיפטר מהנשק כי ידע שיגיעו לחפש שוב.

הגיוס של יוסף לנגר לאצ"ל היה ביחד עם פנחס סובר. בני הדוד של סבא יוסף – חיים ודב אלפרט בשנת 1944. באותה תקופה היו לפנחס ויוסף בית מלאכה לעבודות אלקטרו-מכניות לליפוף מנועים וחשמלאות רכב בשם "אטום" בירושלים ברחוב נחלת שבעה. לאחר כמה חודשים באצ"ל הם החליטו להעמיד את החנות לרשות החת"ם – חיל התעמולה, והחנות הפכה למרכז דואר בירושלים. היו מגיעות לחנות חבילות של כרוזים להדבקה על קירות ירושלים וגם חבילות לקרב שכוללות מוקשים ואביזרים לייצור נשק. החנות שימשה כמרכז לפעילות מחתרתית באזור. הם השתתפו בפעולות רבות ומסוכנות למען האצ"ל כדי לגרש את הממשל הבריטי מישראל.

בשנת 1946 אבא של סבתא – יוסף, ואביו הקצין יחיאל לנגר הלכו ברחוב בן יהודה כשהשוטרים הבריטיים חסמו לפתע את הרחוב והחלו בחיפושים על מי שנמצא באזור. צעירים יהודים מיהרו להתקרב ליוסף ואביו, ומסרו לקצין לנגר את האקדחים שלהם. מעיל האבא של יוסף לנגר היה מחבוא לנשק מכיוון שהוא שירת במשטרה הבריטית והיה קצין, לכן עבר את המחסום ללא חיפוש. כשהם כבר היו מעבר למחסום כל הצעירים שעברו בשלום את החיפושים הודו לאבא של סבתא.

בפעולה לסיוע מימון הפעילות של האצ"ל, יוסף השתתף בפעולת שוד בנק ברקליס – בנק "מלוה" ברחוב שמאי בירושלים. יוסף, יהושע ושאול נכנסו אל הבניין, ופנחס המתין ברכב המילוט. תוך כדי הפריצה, הופיעו הבריטים והתנהל מאבק שבמהלכו חיפה יוסף על חבריו שהספיקו לרוץ למכונית, ונסעו בה לאחד הרחובות הקרובים, שם הפקירו את המכונית והתפזרו בין העוברים והשבים. יוסף נתפס כשבתיקו כסף ואקדח. הוא נעצר והובא לחקירה בבית המעצר הבריטי בו אביו הקצין יחיאל לנגר היה אחד מהשוטרים הבריטים. יוסף נלקח לחקירה. על השולחן לפניו היה מונח שוט בעל תשע רצועות. החוקרים הבריטים ידעו איך לדובב את האסירים שלהם. פתאום פרץ לחדר הקצין יחיאל לנגר בעל דרגות במשטרה הבריטית. הוא החל לנזוף באנגלית בבנו, כשהחוקרים הבריטים חוזים במחזה בסיפוק ובהסכמה, הצעקות שנשמעו מחדר החקירות שבמטה הבולשת הבריטית (C.I.D) במגרש הרוסים לא הותירו מקום לדמיון. אביו צעק וקילל באנגלית ואז ביידיש בלי לשנות סגנון דיבור, הוא צעק: "שוויג, רעד נישט" (שתוק – אל תדבר)  "אל תמסור להם שמות למרות כל מה שיעשו לך, אל תסגיר יהודים לגויים". צעקותיו של אביו וההצגה הזו עזרה להשגת זמן יקר עבור חברי המחתרת להסתרת ממצאים וראיות. ואכן, באותה שעה, מיהר פנחס סובר, שותפו של יוסף לפעולה (הנהג) עם חברי הארגון שגייס אל בית המלאכה המשותף שלו ושל יוסף "אטום", כדי לסלק ראיות המעוררות חשד כמו כרוזים וחלקי נשק. וכשהגיעו הבלשים הבריטים בליווי הקצין יחיאל לנגר שרמז לפנחס שיוסף לא דיבר בחקירה ושהבלשים מגששים באפלה ידע פנחס איך להשתחרר ולהיראות חף מפשע.

הקצין יחיאל לנגר מצד ימין עם כובע גבוה

לאורך כל החקירה של אבא של סבתא – יוסף, למרות כל ההצעות לשלוח אותו לחופשי, סירב למסור את שמות חבריו למחתרת. בסופו של דבר יוסף הועמד לדין ונידון למוות בתלייה. הוא היה יכול להציל את עצמו על ידי מסירת שמותיהם של חבריו, אבל יוסף בן העשרים בלבוש אדום של נידונים למוות סירב להיות מלשין ולהזיק לחבריו. אחרי זמן מה, אולי בגלל מעמד אביו, הומתק דינו לעשר שנות מאסר. יוסף ישב בכלא הבריטי במגרש הרוסים בירושלים ובבית כלא בעתלית עד להקמת מדינת ישראל. עם הקמת המדינה הוא הצטרף לצבא ההגנה לישראל ובמלחמת השחרור השתתף בקרבות קשים על הגנת אזור הר ציון.

בהמשך הוא השתתף גם במלחמת קדש ובמלחמת ששת הימים, בה היה חלק מראש הטור של המשוריינים ששחררו את ארמון הנציב, גוש עציון, בית לחם וחברון. ובמלחמת יום הכיפורים הוא התנדב ולחם בקרבות באזור תעלת סואץ.

כשקמה המדינה, סבא רבא עבד בחברת אגד ובהמשך לאחר פרישתו פתח חנות חשמל בעיר העתיקה בירושלים ועזר רבות לתושבי העיר בחסדים רבים. הוא למד תורה והיה איש צדיק.

על שם סבא יחיאל ישנו רחוב בירושלים בשם "הקצין יחיאל לנגר".

הזוית האישית

נועה הנינה המתעדת: הרגשתי גאווה לשמוע סיפורי גבורה כאלו מעניינים שקשורים במשפחה שלי ובנוסף הידע הזה הוסיף לי על החוויות של מה שקרה כאן בתקופת קום המדינה.

סבתא שושנה: סבתא מאוד שמחה לספר על ההיסטוריה של המשפחה והיא גאה לחיות במדינה ולספר על העזרה של המשפחה שלה בבניית המדינה.