מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיי משפחתי במצרים

עדי וסבתא סופי
משפחת משען
על משפחתי, המשקפת של אבי, עלייה לארץ והשם שבחרו לי

משפחתי במצרים

נולדתי במצרים בעיר קהיר בשנת 1947. אמי קראה לי בשם סופי על שם סבתי. גרנו בדירה מאוד מרווחת, הייתה לנו עוזרת בבית ל- 10 שעות ביום ושומר בכניסה לבניין , כך שחיינו בתנאים טובים וכלכלה טובה. היו לנו חוויות  מאוד אותנטיות, זכור לי למשל שהרוכלים היו מסתובבים עם עגלה רתומה על חמור ומוכרים פירות וירקות וגם פול שהוא המאכל הלאומי של יוצאי מצרים.
אמי הייתה משלשלת חבל קשור לדלי שבו היה המוכר שם בתוך הדלי את מה שרצתה לקנות, כך שלא הייתה צריכה לרדת מהקומה החמישית, כי אז לא היו מעליות.
אבי עבד כמנהל חשבונות ומאוד רצה להיות שחקן קולנוע ושלח הרבה תמונות לבמאים על מנת להתקבל כשחקן תאטרון. זאת הסיבה שראה המון סרטים, הצגות ותאטרון. הייתה לאבי משקפת שקיבל מאביו ונהג לקח אותה איתו לתאטרון באופן קבוע. משקפת זו נמצאת עדיין אצלי במשמרת והיא מזכירה לי את אבי.
העלייה לארץ ישראל
בשנת 1949 החליטו הורי לעלות לארץ ישראל עקב שינוי היחס ליהודים במצרים.
הפלגנו  למחנה עולים בצרפת ושהינו שם למשך שנה. הגענו לארץ ישראל בשנת 1950. גרנו באוהלים. התחלנו לבנות את חיינו בארץ. אבי עבד כפועל בניקוי שטח אדמה (עבודה זו נקראה "עבודת דחק"). אמי גידלה אותנו ולא עבדה מחוץ לבית. ביתנו  היה למעשה אוהל ללא מים זורמים וללא שירותים. המים והשירותים היו באמצע מחנה האוהלים והם היו משותפים לכל המחנה.
מאחר ולא היה מזון שאותו ניתן לקנות, חילקו לכל משפחה תלושים בהקצבה לקניות מזון בסיסי. זאת הייתה תקופת הצנע. זו הייתה תקופה קשה לכולם. בבית הרגשנו את החוסר. למרות זאת היינו שמחים ומאושרים בחלקנו. המשחקים שלנו היו ברחוב: שיחקנו  5 אבנים, קלאס, קפצנו בחבל, מחבואים,3 מקלות ובנוסף, המצאנו משחקים חדשים משלנו.
סיפור שמי הפרטי
כשעליתי לכיתה א' בבית ספר בטירת הכרמל, המורה מנוחה החליטה שהשם סופי אינו שם עברי, לכן שינתה את שמי לברכה. אמי לא הסכימה לזאת והמשיכה לקרוא לי סופי וכן כל בני  משפחתי. עד היום אני זוכרת את ההרגשה ואת אי שביעות הרצון מהשם החדש שניתן לי. לפני שנתיים בערך, החזרתי לעצמי את שמי המקורי בתעודת הזהות.
כשעליתי לכיתה א' זו הייתה תקופת הצנע. למדנו במשמרת שנייה מ 12:00 עד 16:00, מאחר ולא היו מספיק כיתות. כעבור שעה בערך, הרבה ילדים היו נרדמים על השולחנות. קיבלנו חצאי מחברות מאחר ולא היה תקציב למשרד החינוך לספק לנו מחברות שלמות.
קישור לסיפור: "ילדותה של סבתא סופי"

מילון

עבודת דחק
עבודות שנועדו להעסיק עובדים בעלי כושר גופני טוב , שאחרת היו הופכים למבוטלים.

ציטוטים

”"עלאעד פראשאק מידה רגליק" -כפי שהמיטה שלך ארוכה, כך תמתח את רגליך. “