מאגר סיפורי מורשת

שמי אפרים בן שמעון, בן אפרים בן שמעון. אבי שמעון סחייק נולד בעיראק בבגדד 2.7.1917, עם התחזקות התנועה הציונית בעיראק החליט לעלות לארץ יחד עם אחיו, רחמים. בשנת 1939 הם יצאו מבגדד, הגיעו לגבול סוריה, נסעו במשאיות בדרך לא דרך והגיעו לביירות שבלבנון. משם ברגל אחרי מסע של 3 שבועות, הגיעו לקיבוץ: כפר גלעדי. שהו בקיבוץ בערך כשנה, ומשם עברו לתל אביב. בתקופה שלפני מלחמת העצמאות, שירת באצ"ל תקופה מסויימת.

ועם פרוץ מלחמת העצמאות, גויס לצבא, השתתף בקרב על משטרת לטרון. שם נפצע בכתפו מירי של כדור, אושפז בבית חולים ויצא לבית הבראה: "בני יעקב", בהרצליה אזור ג' (רחוב נורדאו של היום….)

ולאחר מכן שוחרר מהצבא. אמי סרפין, נולדה בעירק בתאריך 25.12.1929. היא התחנכה בפרס ועלתה לארץ בשנת 1950 הם נישאו.

בתאריך 30.10.1951, נולדתי בקריה בת"א. יש לי שתי אחיות גילה נולדה ב- 1953 ואביבה נולדה ב – 1955.

תקופת ילדותי היתה ברחוב שלום עליכם והתאפיינה בגיחות מרובות של ילדון לעבר הים ולמציל בשם שרגא שהיה מחזיר אותי כל פעם הביתה  לאחר מעשי שובבות בים. באופן קבוע אם אמי לא היתה מגיעה לגן/ בית הספר להוציא אותי הייתי מיד מגיע לים ומשתולל.

בגיל 11 נשלחתי (לקראת מעבר של המשפחה לר"ג) לקיבוץ אלונים שבעמק יזרעאל. למשך שנה הייתי בן מאומץ למשפחת אלבג , שולה ונסים שהיו חברים לאבי בשנות הארבעים. שהיתי שם שנה בה נפתחתי להיות יותר עצמאי (בן בכור – "מפונק" במשפחה מזרחית)  הייתי מסדר את מיטתי לבד, ומכין ארוחת בוקר לבד.עם סיום השנה הצטרפתי להורי ואחיותי בר"ג (לבית החדש) ולמדתי בביה"ס ניצנים. עם סיום הלימודים בכיתה ח  הייתה ברירה בידינו לגבי המשך הפעילות החברתית שלנו. צופים או הנוער העובד או חברה סלונית

החלטתי על חברה סלונית, ולשם כך הייתי צריך בת זוג. והצעתי חברות  ב- 21.8.1965 לבת כיתתי ענת בן מנשה, שהפכה להיות אהבת חיי, אשתי, ולסבתו של יהונתן. נולדו לנו 3 ילדים: ארנון, שמרית ושמעון. שמרית אמו של יהונתן נכדי.

הזוית האישית

יהונתן: היה לי מרתק בתכנית למדנו המון זה מזה.