מאגר סיפורי מורשת

סבתא אירית אקרמן מספרת לנכדתה רוני בן ישי

נולדתי בבית לחם הגלילית בשנת 1950. סבא יוסי הגיע לבית לחם בשנת 1956.

המשפחה שלי הייתה חקלאית הייתה לנו רפת וכילדים עזרנו בכל העבודות: העברנו קווי השקיה , קטפנו פרות תירסים וירקות. המשפחה של סבא לא הייתה חקלאית. אבא שלו הגיע להיות מורה בבית ספר יסודי. (היו עובדי ציבור) הילדות הייתה מאושרת, לא היו לנו קשיים כלכלים.

לבת מצווה  קיבלתי מתנה שעון ופטפון בגיל 14. עד כיתה ח', למדנו במושב עם ילדי אלוני אבא. אחר כך התפצלנו בלימודים. אני למדתי בטבעון. סבא למד בבסמת בחיפה.

.

בסופי שבוע נסענו לראות סרטים בנהלל ובבית שערים ולפעמים אפילו לחיפה. בקיץ בחופש נסענו לים ולסחנה. בנוסף עבדנו בקטיף תפוחים ואגסים במטע המשותף של המושב. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. סבא ואני שמרנו בתוך המושב. כך התחילה אהבתנו ומאז עברו 50 שנה.

אני התגייסתי לצבא וסבא הלך ללמוד בטכניון. הייתי פקידה בחיל האספקה כי רציתי להיות קרובה לסבא. סיימתי צבא ולמדתי הוראה בסמינר אורנים בקריית טבעון. סבא החליט ללכת לקורס טייס. לאחר שנה כשסבא עף מהקורס התחתנו בשנת 1972 במושב. כ 1000 איש היו בחתונה שלנו, כל חברי המושב. החתונה כללה תכנית אמנותית ארוכה שהכינו חברי המושב.

סבא קיבל תפקיד בצבא בחייל האוויר בתל נוף מהנדס ניסויי טיסה. אני עבדתי בתעשייה אווירית בנושא טילים. קנינו דירה וגרנו בראשון לציון. כל שבוע היינו נוסעים לבית לחם להורים. בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. סבא היה מספר חודשים מגויס למלחמה ואני נסעתי ללדת את גלית בתי הבכורה בבית הורי. וחזרתי לראשון חודש אחרי.

בשנת 1975, שלושה ימים לפני ראש השנה אבא של סבא נהרג במילואים. באותו לילה חזרנו לבית לחם ומאז אנחנו שם. סבא קיבל משק הודים לטיפולו וכן טיפל באמא שלו ובאחותו שהייתה בת 12. מכרנו את הבית בראשון ובנינו בית. שם נולדו זוהר ועדי ומספר שנים אחר כך עופר.

 

7 שנים סבא היה חקלאי ואני התחלתי ללמד מדעים בכפר יהושוע. בשנת 1984 כשנולד עופר סבא עבר לעבוד בחברת אלביט ולאחר מכן היה מנכ"ל ונשיא אלביט, עד לפני 4 שנים. כיום יש לנו כרם זיתים של 4000 עצים ואנחנו מייצרים שמן זית. במושב גרות שתיים מבנותינו בת נוספת גרה בשימשית ועופר גר בתל אביב וגם הוא חוזר למושב. יש לנו כיום 12 נכדים מגיל 15 ועד גיל שנה.

סיפורה של מלחמת יום כיפור במושב. רוב החיילים בגילי היו ביחידות קרביות. חלקם בסדיר וחלקם במילואים. עקבנו בטלוויזיה כל יום על הקורה במלחמה. גם סבא היה מגויס בחיל האוויר. שמענו על חיילים רבים שנהרגו. הקרבות היו גם בדרום וגם בצפון קשות ביותר. ב – 16 באוקטובר 1973 היה הרוג ראשון מהמושב. זה קרה בקרב עם מצריים כשהשריון חצה את התעלה. באותו קרב נהרג בעל של החברה הכי טובה שלי. בסוף המלחמה נהרג בחור נוסף מהמושב. חווית האובדן הייתה קשה ביותר. כל פעם כשיש מלחמה והיום החתנים שלי משתתפים בקרבות חוזרות אלי תחושות פחד ועצב.

הזוית האישית

אירית אקרמן מספרת את סיפורה לנכדה רוני בן ישי ולליהיא דניאל, בתכנית הקשר הרב דורי.