מאגר סיפורי מורשת

"אנכי דסלאי אברה התגוררתי יחד עם משפחתי בכפר "טוורי" שבאתיופיה. לפני החשיבה על העלייה ארצה, אני תמיד עבדתי ופרנסתי את משפחתי בחקלאות. אני ובני משפחתי תמיד חשבנו וחלמנו לעלות לארץ הקדושה, לעזוב את הכפר ולעלות ארצה, והתחלנו לתכנן זאת עם המדריך.

בשנת 1969, בערך (לפי הספירה של אתיופיה) נפתחה מלחמה באתיופיה של "דרג". לאור האלימות ש הייתה נגדנו בשל היותנו יהודים בכפר, נאלצנו לעזוב את הכפר כדי שלא נפגע, עזבנו מהר ללא הרכוש שלנו ועברנו להתגורר ב'ספי בהר' בגבול סודן – אתיופיה. התגוררנו שם במשך שנתיים. במהלך תקופה זו אני סייעתי רבות ליהודים רבים, שהגיעו כמונו  במטרה לעלות ארצה. תפקדתי בתפקיד שמגלוצ' – שמגלה בכל התחומים.

בתקופה זו לצערי הרב, כשהיינו ב'ספי בהר', נפטרה לי ילדה בת שנתיים. הדרך במעבר בין גבול סודן עד הכניסה לסודן, הייתה קשה, לקח לנו הרבה זמן לעבור אותה עם כל המשפחה, היה כל הזמן חשש לגורלנו.

הפעילות המשותפת עם חתני טגייה אספאו 

אכן החתן שלי מר טגייה אספאו, החליט להיכנס לסודן לבדוק לעומק את השטח ואת המשך הדרך מסודן לעלייה ארצה. לאחר חודש בערך, החתן שלי טגייה אספאו חזר מסודן לאחר שבדק את כל האפשרויות כיצד להכנס לסודן ומשם לעלות ארצה. כמו כן כ – 23 תלמידים יהודים היגיעו למחנה ופנו אלי וביקשו להצטרף שלקבוצה שלנו יחד, כדי שנוכל להשגיח ולדאוג להם עד עלייתנו ארצה. בקבוצתנו אני הייתי ראש הקבוצה ויחד עימי מר טגייה אספאו – חתני, מר אמרה קסה, גנטו סמני – יחד החלטנו לקבל ולצרף אלינו את 23 התלמידים ולדאוג להם כמו לשאר ילדנו.

חתני ובתי

לאחר תקופה קצרה אני השארתי את משפחתי במחנה ויחד עם חברי, מר טגייה אספאו – חתני, מר אמרה קסה, גנטו סמני החלטנו להעביר קודם את 23 התלמידים לסודן. כשהגענו לגבול סודן אני וגנטו סמני חזרנו חזרה למחנה 'ספי בהר', להמשיך בצלאכה ולעזור ליהודים נוספים לעלות.

עיקר התפקיד שלי, במהלך השנתיים שהיינו ב'ספי בהר' היה לקבל את היהודים שהיגיעו מהכפרים השונים ולדאוג להעבירם לסודן. התפקיד שלי היה מאוד קשה, וסיכן את חיי ואת חיי משפחתי, אך זה לא מנע ממני להמשיך ולעזור לכל יהודי. הייתה לי מטרה אחת – שכל יהודי יעלה ארצה.

לאחר שסייעתי להרבה יהודים להגיע לסודן, הלשינו עלינו לאנשי שלטון באתיופיה, הלשינו שאנו מסייעים ליהודים לברוח מאתיופיה לסודן. השלטון האתיופי הפך לאויב שלנו, רצו לפגוע בנו. התקיימו שיחות עם נציגי הממשל והגענו להסכם עמם, שילמנו להם הרבה כסף וכך מנענו את הפגיעה בנו בשוחד כספי.

לאחר חודש לערך אני ומשפחתי החלטנו לעזוב את מחנה 'ספי בהר' ולעבור לסודן. לאחר ארבעה ימים של הליכה במדבר הגענו לסודן. היינו בסודן יומיים והשכרנו רכב והגענו לגדריף. התגוררנו בגדריף במשך שנתיים. אני המשכתי לעזור ולסייע לכל יהודי שהיגיע, בתפקיד של "שמגלוצ' ". עיקר עבודתי והתנדבותי בגדריף היה לעבור מבית לבית שבו התגוררו יהודים ולבקש מהם, ביום שהם עולים ארצה, לא מכור או להשכיר את הבית שלהם לזרים, אלא ליהודים בלבד. תפקיד זה סיכן את חיי וחששתי לגורלי ולגורל משפחתי. חששתי שהשלטון הסודני לא יגלה במה אני עוסק, אך לא יכולתי להפסיק ולהמשיך לעזור, כי היה כל כך הרבה סבל מסביב ליהודים שהיגיעו לסודן. במהלך תפקידי, לצערי היו גם יהודים שלא אהבו את הפעילות שלי, כי הם רצו למכור את ביתם למי שבא, ואנשים כאלו שלא אהבו את מה שעשיתי, הלשינו עליי וסיפרו שאני אוסר להשכיר את הדירות לזרים.

זה היה לילה חשוך, כשיצאתי מביתי, תקפו אותי מספר אנשים יהודים והיכו אותי קשות עד שאיבדתי את ההכרה, אני לא זוכר ממש מי הם, הכל קרה בלילה. אחרי שראו שאיבדתי את ההכרה הם עזבו אותי לנפשי והלכו. הייתי מחוסר הכרה במצב קשה, פינו אותי לבית חולים סודני והייתי מאושפז כ – 4 ימים. לאחר שהשתחררתי מבית החולים, ברוך ה' החלמתי ומיד חזרתי לתפקידי כ"שמגלוצ'" להמשיך לסייע לכל יהודי שזקוק לבית בסודן.

עלי לציין שלצערי הרב בסודן, נפטרו לנו עוד שני ילדים בן ובת ואף איבדנו נכדה. במהלך המסע הארוך והמפרך איבדנו שלושה ילדים ונכדה.

לאחר שנתיים שהייתי בסודן עם משפחתי, תוך כדי שעזרתי ללא הפסקה, תוך סיכון חיי, החלטתי לעלות ארצה עם משפחתי. בשנת 1982, ברוך ה', הגעתי לארץ הקדושה עם משפחתי ונקלטנו במרכז הקליטה בגבעת המורה בעפולה. מאז ועד היום אני מתגורר בעפולה, בשמחה ובגאווה לאומית על היותי יהודי, בייחוד על הסיוע והעזרה שהגשתי בדרך לסודן ובסודן בתפקידי כ"שגמלוצ'", תוך כדי דאגה שיהיה בית לכל יהודי שהזדקק לי במהלך המסע הקשה מאתיופיה לישראל.

תכנית "אברה" ("להאיר" באמהרית) בעמותת עצו"מ הוקמה במטרה להעניק הזדמנות לאסירי ציון ופעילי עלייה יוצאי אתיופיה לספר את סיפורם ולזכות בהכרה ובכבוד להם הם ראויים. "אברה" מפגישה בין אסירי ציון לבין בני נוער במטרה לשפוך אור על תולדות עלייתם ארצה. התכנית מעניקה לנוער את הזכות להכיר באופן אישי את אסירי הציון ומאפשרת להם ליטול חלק מהותי בתיעוד סיפורם אודות פעילותם הציונית.

קישור לסרט תיעוד סיפורו של אסיר ציון צגייה אספאו חתנו של אברה דסלאי

מסך תיעוד סיפורו

הזוית האישית

אברה דסלאי: מאז עלייתי ארצה המשכתי לשמש בתפקיד "שמלגוצ'" – שמגלה, להשכין שלום בית, לפשר בין סכסוכים ועוד. בשנים האחרונות נאלצתי להפסיק את תפקידי עקב מצב בריאותי הלקוי.