היופי של המנהגים והמסורת היהודית
הוא אן בלסברג ולפני נישואיה שמה היה פינקס. היא נולדה בתאריך 25.2.42 בסיביר, ברית המועצות , בזמן השואה במחנה פליטים.
סבתא שלי נפטרה בתאריך 29.6.94, לפני שאני ואחותי נולדנו רק אח שלי זכה לראותה, אך זה היה רק כשהיה תינוק. היא נפטרה ממחלת סרטן הכבד שבו נלחמה במשך 9 שנים, אך לבסוף המחלה גברה עליה והיא נפטרה. בשל כך, מי שסיפק את המידע על סבתא שלי היה סבי ואמי.
הרגשתי חשיבות לכתוב דווקא עליה, על הסבתא שלא הכרתי. כל הזמן מספרים עד כמה שהיא הייתה בן אדם מיוחד כמו שמספרים על כל אחד (כי כל אחד מיוחד) אבל הם באמת מתכוונים לזה בכל מילה ומשמעותה. מציינים את הטוב שבה והמוסר היוצא דופן שלה, הנכונות שלה לתרום ולעזור, להשפיע, להיות בן אדם כמה שיותר טוב וכך להפוך ולשפר את העולם והמקום בו אנו חיים.
התכנית נתנה לי הזדמנות להבין וללמוד, להכיר ולהרגיש קרבה ואמפתיה כלפי סבתי, לתעד ולכתוב את סיפורה. כיום, היא קבורה ברוקלנד קאונטי, ניו המפסטי שבמדינת ניו יורק, ארה"ב.
שם אביה היה סלומון פינקס ז"ל. שם אמה היה מרים פינקס ז"ל ולפני נישואיה, שם משפחתה היה בק. יש לה אחות אחת ושמה דבי פריצקי.
באפריל 1939 סבתא וסבא רבא שלי (מניה ושלמה) התחתנו וגרו בפולין. בזמנו שלמה היה בן 38 ומניה הייתה כבת 34. סבא שלמה היה קבלן ועזר ותמך באחותו ומשפחתה שהתגוררו בקרבתם. לשלמה היו ארבעה אחים שחיו באמריקה באותו זמן. חמישה חודשים לאחר שסבא וסבתא רבא שלי התחתנו החלה המלחמה, גרמניה תקפה את פולין. סבתא רבא שלי החליטה שעליהם לעזוב הכל ולברוח לכיוון רוסיה וכך עשו. הם התחילו את המסע על הסוס והכרכרה שלהם ובהמשך עברו לנסיעה ברכבת לכיוון סיביר (אנחנו חושבים שהרוסים נתנו להם ולעוד יהודים להישאר לצורך כוח עבודה). סבא שלמה היה עובד חרוץ, אדם חזק שעובד קשה. הוא עבד במכרות הזהב בסיביר. דרך עבודתו הם ניצלו, בזכות זה יכל להשיג מזון ולספק צרכים בסיסיים ומקום עם מחסה. לאחר מכן גם אחותו ומשפחתה הגיעו לסיביר והוא עזר לאחיין שלו להשיג עבודה במכרות הזהב.
סבתא שלי, סבתא אן, נולדה בשנת 1942. היא היית הילדה קטנה חמודה ובלונדינית וכנראה שהרוסים חיבבו אותה ולכן היו פעמים שקיבלו מנת מזון נוספת.
כשהמלחה הסתיימה, היא הייתה בת שלוש. ואיך שהוא הם הגיעו למחנה פליטים בגרמניה, ושם אחותה נולדה. לבסוף הם הגיעו לארצות הברית, אחד האחים של סבא שלמה עזר להם בכך. כך סבתא אן ומשפחתה ניצלו. מתוך ארבעה עשר אחים במשפחתה של מניה ניצלו רק היא ועוד שניים. אחד האחים שניצל, יואל בק, היא באמריקה ונלחם במלחמת העולם השנייה עם הצבא האמריקאי. האח השני שלה היה בצבא המחתרת באירופה והצליח לברוח לפורטוגל, שהייתה מדינה ניטרלית בתקופת המלחמה, ואחר כך נסע לאנגליה ובילה את שארית חייו בלונדון.
הבנות במחנה הפליטים, בגרמניה
חדר האוכל במחנה הפליטים, בגרמניה
סבתא אן ומשפחתה הגיעו בשנת 1948 לניו יורק סיטי ארה"ב. כשסבתא שלי גרה בארה"ב, היא גדלה בברונקס, בבנין בו הייתה מעלית, מקרה כזה היה די נדיר בימים הללו. הבניין היה בן 4 קומות וגרו בו 20 משפחות. במקום בו גדלה, היו הרבה בתי ספר . בביתה היא דיברה אנגלית, יידיש ופולנית. ובכל מקום אחר, דיברה אנגלית. היא נהגה לנגן על פסנתר. זה היה תחביבה העיקרי ובנוסף לזה היא גם רכבה על רולר סקייטס, על אופניים והחלקה על הקרח.
בימי שישי היא הלכה לבית הכנסת, הדליקה נרות, ערכה סעודה מיוחדת ,שמרה כשרות ושבת -הייתה דתייה. לעומת האווירה האנטישמית שהייתה באירופה, הממשל האמריקאי לא היה אנטישמי והעניק להם זכויות כשאר תושבי ארצות הברית. היא התחתנה עם סבא שלי בתאריך 19.3.61.
נולדו להם שלוש בנות: אמי, שרון. אחותה הקטנה, דודתי אדריאן , שחיה בעיר ניו סיטי, בניו יורק, ארה"ב. והשלישית שהיא הכי קטנה, דודתי רנה, שחיה כיום באלכסנדריה, במדינת וירג'יניה, ארה"ב.
תשע"ו
מילון
הדסה - הסתדרות הנשים הציוניות באמריקההדסה (באנגלית: Hadassah) היא הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה (The Women's Zionist Organization of America). הארגון, שבסיסו בניו יורק, פועל בישראל ובארצות הברית בתחומי הבריאות והחינוך.
ציטוטים
”סבתא אן הראתה לבנותיה את היופי של המנהגים והמסורת היהודית“”החשיבות של השבת וציונות.“