מאגר סיפורי מורשת

שמי משה, אני נקרא על שם סבי. בעדות מסוימות זה מאוד נהוג לקרוא לנכד על שם סבו.

ההורים שלי הגיעו לארץ בשנות החמישים ושכונו במעברת גליל ים, לאט לאט עם התפתחותה של העיר, המעברות הפכו לשכונות והם עברו לנווה ישראל. שם גדלתי, בשכונת נווה ישראל. למדתי בבית הספר היסודי ויצמן ואז, בכיתה ב', בנו את בית ספר יצחק בן צבי ואני עברתי לשם עד כיתה ח'. בתיכון למדתי בבית ספר אורות לאחר שעברתי את מבחן הסקר.

החלום שלי לקראת הצבא היה להיות חובש קרבי, עברתי קורס חובשים ושובצתי להיות חובש במוצא ומשם עברתי לבה"ד 1, בית ספר לקצינים, כדי להיות חובש במרפאה. שנה לאחר מכן קודמתי לסמל המרפאה. משם יצאתי לקורס קצינים ועברתי להיות קצין ארגון הרפואה בחטיבת טנקים ומשם לאוגדה. הייתי מפקד מגמת הכשרת חובשים קרביים ואחרי זה סגן מפקד הרפואה בפיקוד העורף. הייתי בקריירה הצבאית שלי עד גיל 41 במקביל עם לימודים אקדמיים לתואר ראשון – ממשל ופוליטיקה.

הצטרפתי לעיירית הרצליה בשנת 1994 ותוך כדי למדתי את לימודי התואר השני במנהל ציבורי ברשויות מקומיות. בעייריה הייתי ראש אגף שיפור פני העיר במשך שתים עשרה שנים ובשנת 2006 עברתי להיות ראש אגף בטחון תחזוקה ולוגיסטיקה. בשנת 2013 החלטתי להגיש מועמדות לראשות העיר וניצחתי בבחירות. משנת 2013 ועד היום אני ראש הראשות.

תחילת דרכי הציבורית

נכנסתי לעירייה בשנת 1994 ועבודתי הייתה ניקיון העיר, ניקיון המרחב הציבורי וכו'. מהר מאוד הבנתי שאני צריך להתרכז בבתי ספר מיוחדים שזקוקים לי. התחלתי עם בית ספר 'אופק', בית ספר לילדים על הרצף האוטיסטי. הם היו צריכים את עזרתי ואני "חיבקתי" אותם. אותו דבר קרה גם עם בית ספר מפתן ארז, הם היו צריכים אותי ואני ניצלתי את היכולות שלי בכדי לסייע להם.  כך התחילה העבודה שלי בעירייה והשליחות הציבורית שלי. היופי בתפקיד הציבורי משך אותי מאוד. להתאים את העיר למשתנים – הכלכלה, החינוך, התיירות ועוד. רציתי ליצור שינוי ולהביא את הרצליה למרכז העשייה.

השפעה מדמויות

היו לי בצבא מפקדים שלימדו אותי הרבה – לעבוד לפי מטרה, תכנית עבודה ויעדים. גם בעירייה למדתי המון מראש העירייה לשעבר אלי לנדאו ז"ל. לנדאו תמיד לקח ומינף פרויקטים טובים, תמיד ידע להשקיע בדברים החשובים בחינוך, בתרבות וכו'. עוד בצעירותי ידעתי שאני רוצה לעשות תפקידים משמעותיים. לא ידעתי שאגיע לראשות העירייה ותמיד רציתי להיות במרכז ולהנהיג את האנשים שלי.

תרומתי החברתית

הכל מתחיל במטרה ויעדים, אבל בסופו של דבר מנהיגות היא מה שהגדיר יובל דיסקי: "מנהיגות היא יכולתו של אדם או קבוצה מסוימת להוביל אנשים לעבר מטרה משותפת במינימום סמכות".

אני קבעתי לעצמי יעדים ואני פועל למענם כל יום משנת 2013 והם כל הזמן הולכים ומתחדשים. לפחות 98% מהיעדים שלי הוגשמו. התגברות על קשיים בזמן משבר הקורונה העלה אצלי המון ספקות, איך אני ממגן בתי אבות, דואג לאוכל לכל המשפחות, קניית 1200מחשבים ללימודים מרחוק לנערי העיר ועוד. לפעמים מנהיג צריך לקבל החלטה מיידית וסופית. לא כולם תמיד יסכימו איתה אבל אין מה לעשות, אנשים תמיד ידברו. התפקיד שלי הוא לקבל החלטות גם אם הן קשות.

היו לי המון אתגרים בתור ראש ראשות. אני מתמודד איתם באופן יומיומי. לדוגמא, עכשיו אני מנסה להחזיר את השטח שהיה פעם המטווח האולימפי בהרצליה לידי העירייה ולהפוך אותו למטווח בחזרה. היום משתמשים בשטח הזה לפעילות לא חוקית.

עידוד מנהיגות אצל בני הנוער

צריך להביא מנהיגים שירצו על מנהיגות בבתי הספר. אני רואה ילדים כבר מגיל בית ספר יסודי מאוד מתעניינים במנהיגות. אני לפעמים מרצה על מנהיגות בבתי ספר והידע של התלמידים בנושא הוא בלתי נתפס. צריך ללמד את בני הנוער כמה שיותר על מנהיגות. בכל תפקיד מפתח היום צריך מנהיגות.

יש לנו נוער נפלא. בני הנוער צריכים ללמוד ערכים בנוסף ללימודים הרגילים. בני הנוער של היום הם המנהיגים של מחר.

הזוית האישית

רומי ויובל: המפגש ריגש מאוד ולימד אותנו על העבר של משה פדלון ועל הדרך בה פועל כראש עיר ופועל לטובת תושבי העיר.

הסיפור תועד במסגרת פרויקט "בעקבות מנהיגים חברתיים", פרויקט של קבוצת מועצת הנוער העירונית בהרצליה בשיתוף פעולה עם תכנית הקשר הרב דורי, התשפ"א.