מאגר סיפורי מורשת

שמי נדב שריג, אני מתעד את סבתא רבתא שלי ומורשתה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

לסבתא רבתא שלי, נעמי, יש שתי בנות: ורדינה – סבתא שלי ואחותה אורנה. לסבתא שלי יש בן זוג, הוא סבי יצחק – סבא איציק. סבא שלי הוא פרופסור להיסטוריה, כתב ספרי ביוגרפיה על דמויות מתוך ההיסטוריה הפוליטית של  מדינת ישראל. אחד הדברים שהוא הסביר לי, שמחקר היסטורי אף פעם לא מסתיים, ובדיוק כך גם היה המחקר סביב שורשיה של סבתא רבתא שלי, נעמי, ילידת פולין, שיחד עם הוריה היגרה לצרפת ומשם לבלגיה ולאחר מכן ברחה מהנאצים ועלתה לארץ ישראל.

היום סבתא רבתא שלי בת 96, מאושרת וגאה בששת נכדיה ובאחד עשר ניניה.

סבתא רבתא נעמי, אחי, זהר וגוני ואני ביום העצמאות 2021 בביתה בחדרה

במשך שנים רבות נעמי סבתי לא שיתפה כלל בחיי הנעורים שלה באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה. כאשר אמי ואחיה התבקשו לכתוב עבודת שורשים בעת לימודיהם בחטיבה, סבתא נעמי סיפרה את סיפורה בקווים כלליים, ללא אזכור פרטים או רגשות. סבתא שלי, ורדינה, גדלה בבית בו למדה שלא מזכירים את "הנושא", היא ידעה שאמה ניצולת שואה ושמשפחתה נספתה בשואה, אך מעבר לזה לא שאלה שאלות וחששה לפתוח את הנושא ולגרום לה לאי נוחות.

סבי וסבתי, איציק וורדינה, מרבים לטוס ולטייל בעולם. באחת מנסיעותיהם הצטרפו לטיול מאורגן לאוזבקיסטן בשנת 2017. באותה קבוצת מטיילים, הם הכירו אדם שסיפר כי הוא מתנדב במוזיאון "יד ושם" בירושלים. הוא שיתף בפרויקט הנצחה שבו צוות ממוזיאון "יד ושם" מגיעים אל ביתם של ניצולי שואה ומתעדים את סיפורם בראיון, צילום והקלטה.

כאשר סבי וסבתי חזרו מאותו טיול, הם הציעו לסבתא נעמי שצוות כזה יגיע לביתה. במקביל, באותה תקופה, שנים בודדות לאחר שסבא של אמי נפטר, סבתא נעמי החלה להיפתח ולשתף יותר ויותר. סבתא נעמי השיבה בחיוב. זמן קצר לאחר מכן הגיע לביתה צוות, אשר במשך שלוש שעות האזין, צילם והקליט את סבתא נעמי מספרת בהתרגשות את סיפורה תוך שהיא זוכרת פרטים רבים כאילו הכל קרה רק אתמול.

סבתי ורדינה, אמה של אמי, משתפת  שבמהלך הצפייה בראיון התוודעה לראשונה בחייה לחלק מהפרטים, שעד עתה, בהיותה בת 70 לא הכירה. לאחר שהראיון צולם וסבתא נעמי סיפרה באופן חושפני ומעמיק ביותר את סיפורה, סבתא שלי ורדינה ביקשה מסבא שלי איציק, ההיסטוריון, לכתוב ספר המספר את סיפורה של אמה.

הספר נשען על תיאוריה של נעמי ובו משולבות תמונות, תעודות ומסמכים מכל חייה. התמונות המופיעות בספר, ועוד רבות אחרות, היו במשך כל השנים אצלה, הן היו הדבר היחיד שלקחה בעזרת חבר שלה מהנעורים, בשם ז'אק ספיחה, מתוך ביתה לאחר שידעה שלא תחזור אליו. אותו חבר, המוזכר בספר וסייע לה רבות בימי מלחמת העולם השנייה, נפטר לפני מספר חודשים.

נעמי, ראשונה משמאל, בטיול האחרון עם קבוצתה בתנועת "גורדוניה", אביב 1942. בקדמת התמונה יושב ז'אק ספיחה

תעודת זהות מזויפת של סבתא נעמי מבלגיה, את התעודה השיג ז'אק למען סבתא. למעשה התעודה דומה מאוד למקורית אך הושמט הציון "יהודי" וכתובת המגורים

חלק מהתעודות והמסמכים המופעים בספר נשמרו גם הם כל השנים בביתה של סבתא נעמי ואחרים נרכשו והושגו על ידי סבי ההיסטוריון מארכיונים גדולים באירופה עימם יצר קשר במהלך הכתיבה והמחקר.

את עץ המשפחה המופיע בתחילת הספר המתעד את שורשיהם של הורי סבתא רבתא שלי, סבי יצר בעזרת הצלבת נתונים ארוכה מארכיונים עולמיים. בתום תהליך ארוך של כתיבת הספר הנקרא "נעמי, סיפור על אובדן, אומץ והגשמה" הוא הודפס עבור בני המשפחה וקרובים נוספים.

רישום הנישואין של ירחמיאל ראובן רוזנשטראוך ולביציה מרקוביץ, סבא וסבתא רבא של סבתא רבתא נעמי ארכיון ורשה, 19.06.1874. המסמך כתוב ברוסית ובשביל כתיבת הספר והמשך המחקר הוא תורגם בארץ לעברית.

רשימת העולים בה מצוי שמה של נעמי רוזנשטראוך (339). הארכיון הציוני בירושלים

אני עצמי קראתי את הספר והוא ריגש אותי מאוד ולימד אותי דברים רבים ביותר אודות משפחתי ועל מלחמת העולם השנייה. לאחר התגובות החמות שהספר קיבל והעניין שבני המשפחה גילו בסיפור, סבתא רבתא שלי ביקשה שהספר יתורגם לצרפתית על מנת שתוכל לשלוח אותו לחבריה ולמשפחתה הרחוקים. הספר תורגם ונשלח אף לארכיונים לשואה באירופה. כאשר הארכיונים קיבלו את הספר הם שלחו למשפחתי פרטים ותמונות נוספות הנוגעות להורי סבתא רבתא שלי אשר שימחו וריגשו אותה ואת סבא וסבתא מאוד.

סבתי ורדינה, אחותה אורנה, סבתא רבתא נעמי וסבא רבא סימן טוב שאותו לא זכיתי להכיר

סבתא ורדינה אמרה לי בזמן השיחה שזו ממש הרגשה של סגירת מעגל וקבלת תמונה שלמה, יפה ומרגשת. הודות לכך שסבתא נעמי הגיעה לגיל תשעים ומעלה ועדיין יכלה לספר ולהעלות זיכרונות בצורה צלולה ביותר היה אפשר לדלות את כל אלו, לכתוב את הספר וללמוד על ההיסטוריה האישית והמשפחתית שלנו.

(התמונות והמסמכים לקוחים מהספר "נעמי, סיפור על אובדן, אומץ והגשמה" מאת יצחק גרינברג)

הזוית האישית

נדב: מאוד נהניתי מהשיחה עם סבי וסבתי למדתי על החקר ההיסטורי והמקורות השונים שניתנים להיסטוריון, הבנתי את התפתחות האירועים עד כתיבת הספר וצילום הראיון ועד כמה היה חשוב לסבא וסבתא שלי לתעד את סיפורה של סבתא רבתא נעמי.