מאגר סיפורי מורשת

שמי משה שמש, נולדתי בשנת 1953 בתאריך ה-27.9 במצריים בעיר הבירה קהיר.

לאבא שלי קראו דוד ולאימי רחל זכרונם לברכה. אני זוכר שבמצרים היה ליד כל בניין "שוער" כלומר מישהו ששומר על הבניין .

במשפחתי היו חוגגים את החגים היהודים תמיד. למשפחתי הייתה חנות תכשיטים במצריים, והיה לנו מעמד טוב שם.

בשנת 1957, כשהייתי בן חמש, ברחנו  ממצרים. שטנו ליוון ומיוון לישראל. עלינו לארץ ישראל מהסיבה שבמצריים רדפו את היהודים והתנכלו להם . המקום הראשון שהגענו אליו, היה רמלה ולאחר מכן עברנו לזמן קצר לירושלים. לבסוף הגענו לעכו, ואבי התחיל לעבוד בשדות. ולאחר מכן אבי פתח חנות תכשיטים ושם עבד .

למדתי בגן שמדברים בו עברית, ולאחר מכן למדתי בבית הספר "ויצמן" שבעכו. למדתי בבית הספר  מכיתה א' עד כתה ח'.  אני זוכר שהיו שיעורי ספורט , שיעורי חקלאות, היה חדר אוכל , שיעור תזונה ובישול. היו בו גם חדר מלאכה ונגרות.

היה לנו טיול שנתי בכל שנה,  ואני השתתפתי גם בפעילויות בתנועת "הצופים". בהפסקות בבית הספר, היינו משחקים במגרש הכדורסל, והכדורגל .

כשסיימתי את כיתה ח', עברתי ללמוד בתיכון "אורט" בקריית חיים, ושם למדתי מסגרות- ואיך לרתך מתכות. כמובן שהיו לנו שיעורים נוספים .

בבית הספר "אורט" הייתי מכיתה ט'-יא'. אהבתי לשחק עם חבריי בהפסקות בחוץ.

לאחר מכן התגייסתי לצה"ל, ושם שירתי כשוטר צבאי. לאחר שהשתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד בחנות התכשיטים של אבי, ביחד איתו.

בגיל עשרים וארבע בשנת 1977, התחתנתי עם אשתי אתי, ואני זוכר שבחתונות היה נהוג להביא  סירים,  מגבות, כסף ומתנות למיניהן, לתחילת חיי המשפחה המשותפים.

הבאנו לעולם, שלושה ילדים: ליאור, קרן, וליעד, ויש לנו נכדים, ואנחנו משפחה חמה וגדולה.

כיום התחביבים שלי הם לאסוף בולים..

הזווית האישית

משה שמש – משמח ומרגש לעבוד עם נכדתי, ולספר על עברי. זה מעצים את כל החוויה.  אני מאחל לה רק טוב.  שתמיד תהיה שמחה בחלקה, בריאות תמידית ושתמיד תהיה מרוצה.

גילי – נהניתי מאוד לעשות את העבודה עם סבי ,ולגלות יותר פרטים מעברו. למדתי הרבה ממנו , בעיקר על התקופה ומה שהוא עבר. אני מאחלת לו רק בריאות, אושר, שמחה, אהבה ושתמיד יחייך וכמובן אריכות חיים .