מאגר סיפורי מורשת

שמי שקד, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדת את סבתי, שרה אהרוני.

סבתי לא החלה את הקריירה שלה כסופרת. היא מגיעה מתחום ההוראה. במשך 20 שנה עסקה במגוון תפקידים בתחום ההוראה. היא הייתה מורה (ללשון ומתמטיקה), מחנכת, רכזת שכבה ומנהלת בית ספר. בהמשך, כתבה וערכה יחד עם סבי, מאיר אהרוני, 16 ספרי מידע ותיעוד על מדינת ישראל בעברית ובאנגלית. זהו פרויקט התיעוד המקיף ביותר שנכתב על המדינה. הייתה זו כתיבה עיונית.

לכתיבה הספרותית הגיעה במקרה, בגיל 55. סבתא מספרת בסרטון המצורף כיצד הגיעה להחלטה לכתוב את ספרה הראשון בעולם הפרוזה. הספר "אהבתה של סלטנאת" המספר את סיפור חייה של אמה, הפך לרב מכר מיד עם צאתו לאור. הספר זכה בפרס "ספר הזהב" (על מכירת 20 אלף עותקים) וב"ספר הפלטינה" (על מכירת 40 אלף עותקים). הוא נקרא על ידי יותר ממיליון קוראים. כך התגלה כישרון הכתיבה יוצא הדופן שלה. מאז סבתי החליטה להמשיך בכתיבת רומנים. הספרים שכתבה: "אהבתה של סלטנאת", "כשהשמיים התקרבו לאדמה", "אהבתה של גברת רוטשילד", "שתיקה פרסית". כל ספר שכתבה הפך מיד לרב מכר מבוקש.

הספר "אהבתה של גברת רוטשילד" שזכה אף הוא בפרסי "ספר הזהב" ו"ספר הפלטינה" חצה גבולות, תורגם לשפות נוספות ונמכר ברחבי העולם. הוצאת "אמזון" הענקית הוציאה אותו לאור בגרסה האנגלית והוא מככב בראש רשימת רבי המכר העולמית בקטגוריה של רומן היסטורי במשך תקופה ארוכה מאד.

תוך כדי כתיבת הרומנים, עוסקת סבתא במגוון רחב של פעילויות. היא שימשה במשך מספר שנים יושבת ראש חוג היוצרים של כפר סבא והשרון, מרצה ברחבי הארץ והעולם על ספריה (היא מעבירה הרצאות מרתקות!), עוסקת במשך שנים בפעילויות התנדבותיות רחבות היקף (סבי, מאיר אהרוני, מכהן כיום כיו״ר ארגוני המתנדבים של כפר סבא) וחברה כיום בהנהלת אגודת הסופרים הישראלים.

סרטון תיעוד של סבתא שרה אהרוני: 

חגים/מועדים

סיפור מילדותה של סבתא שרה

"בילדותי גרנו בנווה נאמן. חג הסוכות היה אירוע מיוחד מאוד בשכונה שלנו. כל ילדי השכונה לפני החג היו הולכים לחורשה הקרובה כדי לגזום ולגרור ענפי אקליפטוס שישמשו סכך לסוכה. היה זה מראה מאיר עיניים שכל ילדי השכונה השתתפו בו. כולם ביחד גוררים את הענפים הגדולים, כל אחד מוביל לביתו. הבתים היו בתים פרטיים, לא בתי קומות. בבניית הסוכה השתתפה כל המשפחה: אבא, אימא והילדים. את היתד הראשונה תקענו מיד בתום צום יום הכיפורים. לאחר מכן תקענו את שאר היתדות, תלינו סדינים מסביב כקירות לסוכה, הנחנו למעלה את ענפי הסכך, ציירנו ציורים, הדבקנו שרשראות צבעוניות וארוכות. ישבנו בסוכה הזאת כל ימי החג. את כל הארוחות שלנו אכלנו בסוכה. ישבנו בה עד שעה מאוחרת של הלילה. בלילה היינו חוזרים הביתה לישון. כל השבוע הזה של החג התנהל בסוכה וככה זה היה בכל הבתים בסביבה. השכנים ביקרו והתארחו זה בסוכתו של זה. היתה אווירה חגיגית וחברתית.  אני מתגעגעת לימים האלה חג הסוכות בשכונת נווה נאמן."

 סבתא שרה יחד עם אמה ושלושה מאחיה (שנייה מימיןֿ)

חפץ מיוחד העובר מדור לדור

סבתא רבתא סלטנאת (ציפורה) עלתה ארצה בשנת 1952 והביאה איתה את מכונת התפירה "זינגר" שקיבלה במתנה מאמא שלה.

קישור לסירטון תיעוד: 

עץ משפחה

הזוית האישית

סבתא שרה: תכנית הקשר הרב דורי היא בעלת חשיבות רבה, משום שהיא מקשרת בין הדורות במשפחה ומכוונת את הדור הצעיר להכיר את שורשיו. דווקא בימי משבר הקורונה שהרחיקו את סבא וסבתא מנכדיהם לתקופה ארוכה, התכנית העניקה לי הזדמנות פז לשהות במחיצת נכדתי האהובה שקד, כמובן בהתאם לכללי הזהירות. עם המסכה על הפנים יכולנו לשבת ולספר על החיים בעבר המקשרים עם החיים בהווה, לבשל יחדיו, ובכלל לשהות זו במחיצת זו באהבה ובכיף.

שקד גילתה עניין רב בסיפורים ושמחה להגיע אלינו, בדיוק כשם שאני שמחתי לבואה. דיברנו, בישלנו, בנינו את עץ המשפחה, מה שהביא אותה להיכרות עם כמה מענפי המשפחה שלא הכירה קודם לכן. ראיתי את התפתחותה של שקד במרוצת החודשים הרבים שלא יכולתי להיות איתה. מאז ומתמיד הצטיינה בעושר לשוני ובידע עולם רחב בזכות הספרים הרבים שהיא קוראת. בשני אלה המשיכה לצמוח וללבלב. גיליתי את היכולת הטכנולוגית שלה ואת שליטתה הטובה בטכניקות המגוונות של העבודה במחשב, ולמדתי ממנה כמה מהפעולות. הדבר החשוב ביותר שהשגתי הוא להיות עם הנכדה שלי. כל מפגש הוליד השתוקקות למפגש הבא. קיבלתי במתנה את הנכדה האהובה שלי.

שקד: אני מאוד אוהבת את תכנית הקשר הרב דורי כיוון שלמדתי המון דברים על סבתא שלי שלא ידעתי לפני כן. בזכות תכנית הקשר הרב דורי אני וסבתא יכולנו להיות אחת עם השנייה ולעשות ביחד דברים כמו לבשל ביחד או שהיא תספר לי סיפורים מילדותה, כמו כן הדבר הכי חשוב הוא שהשגתי להיות עם הסבתא הנפלאה שלי.