מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1949 סבי וסבתי התחילו את חייהם. בארץ מולדתם – ברית המועצות לשעבר (בריה"מ) היה טבע עשיר, כל הנוף היה ירוק מצמחים והיו הרבה נחלים אגמים ויערות, לכן, בתור ילדים הם היו מבלים הרבה בטבע: הם היו שוחים בנחלים ובאגמים, הם היו מוצאים צפרדעים, חיפושיות ופוגשים אפילו סוסים ופרות, הם היו דגים דגים קטנים ומטפסים על עצים. החורף היה הרבה יותר קר וארוך מהחורף פה בישראל, וירד בו הרבה שלג, אז הם כמובן שיחקו בו, הם שיחקו במלחמת כדורי שלג, הם בנו אנשי שלג, עשו סקי, החליקו על הקרח וגלשו מגבעות במזחלות. סבא שלי מספר גם שהוא היה גם משחק הוקי. הם למדו בבית הספר עשר שנים (בגרות מלאה) סבא שלי היה תלמיד די ממוצע וסבתא הייתה תלמידה מצטיינת. אחרי בית הספר הם למדו באוניברסיטה בפקולטת הנדסה.

צבא

סבא שלי שירת בצבא במסגרת האוניברסיטה בשירות מקוצר כי הוא דחה את הצבא והעדיף ללמוד (עתודאי), הוא קיבל דרגת סגן תוך כדי השירות. סבתא שלי לא שירתה בצבא כי לבנות בתקופה ההיא היה אסור לשרת בצבא.

הנישואין

הם התחתנו שתי חתונות במשך יומיים בשנת 1971, חתונה אחת עם החברים והשנייה עם המשפחה, שתי החתונות היו בדירתו של סבא שלי (שנחשבה ליחסית גדולה באותה תקופה) ולא באולם מכיוון שזה נחשב ליקר והם היו ממוצעים מבחינה כלכלית לכן הם עשו חתונה קטנה וזולה יחסית לישראל בימנו. הם הכירו אחד את השני במעונות הסטודנטים באוניברסיטה: סבתא שלי גרה רחוק מהאוניברסיטה לכן היא הייתה במעונות לעומת סבא שלי שגר באותה העיר שבה הייתה האוניברסיטה, במעונות היו לסבא שלי הרבה חברים לכן הוא הלך לשם הרבה, וכשהוא ראה את סבתא שלי בפעם הראשונה הוא מיד התאהב בה.

העליה לארץ

הם מספרים שהם עלו לארץ בשנת 1990, כשאימא שלי הייתה בת 18 וכשדודה שלי הייתה בת 14, סבא וסבתא שלי היו בני ארבעים, הם הגיעו בטיסה: הדרך שלהם הייתה מריגה (עיר הבירה של המדינה לטביה שהם גרו לידה) למוסקבה ברכבת, טיסה ממוסקבה לוורשה שבפולין ומשם הם טסו לישראל במטוס של אל-על , הם נחתו בארץ בשדה תעופה בן גוריון בערב יום כיפור, סבא וסבתא שלי מספרים שקודם נתנו להם מסמכים (תעודת עולה). זכור להם שנהגי המוניות היו ממהרים כדי להספיק את כל הנסיעות לפני כניסת יום כיפור, אז הם עוד לא כל כך הבינו את חשיבות היום הזה, הם הגיעו למשפחה בחיפה בכרמל ובאותו ערב הם כבר הלכו לבית כנסת לתפילות יום כיפור. כל זה היה חדש להם כי הם באו ממדינה שכל נושא הדתות רק התחיל לקום לתחייה אחרי שנים של סוציאליזם שראו בדת משהו שלילי.

לאחר שנשארו בחיפה כעשרה ימים הם עברו לעוד משפחה בנהריה ושם נשארו כשבועיים, בזמן הזה הם חיפשו דיור ועבודה. במקביל לכל זה הם התחילו ללמוד באולפן שם הם למדו לדבר עברית במשך חצי שנה, יש לציין שמלחמת המפרץ פרצה כמספר חודשים לאחר שהם עלו לארץ, ועצם היותם עולים חדשים מאוד הקשה עליהם להתמודד עם המצב במיוחד בימים הראשונים. אחרי שהם גרו בנהריה חצי שנה בשכירות הם עברו לגור ביישוב "אושרת" ששם הם גרו בקרוואן כמה שנים, לאחר מכן הם עברו למצפה גיתה שם הם מתגוררים כיום.

 סבתא וסבא שלי ליד הקרוואן בו הם גרו

תעסוקה

בבריה"מ סבתא שלי הייתה מהנדסת, בגלל שכפי שאמרתי היו הרבה נחלים ונהרות. היא הינדסה סכרים ותחנות מים שהיו בתוך הסכרים ששם הפיקו חשמל מזרם המים. סבא שלי מספר שהוא היה גם מהנדס אבל הוא הינדס מפעל למשאיות ומשאיות בפרט.

סבתא שלי עובדת בתור מהנדסת בבריה"מ

בישראל סבא שלי עבד בתור מהנדס בניין בחברת בנייה גדולה, הוא תכנן ובנה כבישים וגשרים (הוא עבד ב"סולל בונה"), הוא גם סיפר שבשנה הראשונה שלהם בארץ הוא עבד קשה מאוד כפועל פשוט בבניין. סבתא שלי עבדה בהתחלה בקיבוץ בית העמק במשתלות לגידול פרחים ליצוא עם אימא שלי שאז הייתה בת 19 ובהמשך עברה לעבוד כלבורנטית במעבדות ביוטכנולוגיות שהיו מתפקדות כ"בית יולדות" כלומר שם היו מתחילים את חייו של הצמח עד שהוא נובט ואז היו מוסרים אותו למשתלות, שם היא עבדה כ-15 שנה.

סבא שלי עובד בתור מהנדס

סבתא שלי עובדת במעבדות

מסורת במשפחה

באותה מדינה ותקופה לא היו יכולים לחגוג או לקיים מנהגים יהודיים לכן המסורות שהיו להם אלה מסורות שלא היו קשורות ליהדות או לדת. מסורותיהם היו: כל קיץ כשהייתה להם חופשה מהעבודה הם והילדים היו נוסעים למשפחה שלהם, חלק מהזמן הם היו במשפחה של סבתא וחלק מהזמן הם היו במשפחה של סבא, כל שנה בראשון לינואר הם היו חוגגים את השנה החדשה (נובי גוד) עם כל המשפחה, הייתה להם גם מסורת שמדי פעם הם הלכו ועבדו בסוג של חווה קטנה עם בקתה ששם הם גידלו פירות, ירקות ופרחים.

עץ משפחה

הזוית האישית

רומן ומריה: היה מאוד כיף, אנחנו שמחים שתומר התעניין בחיינו ובסיפורים שלנו, תמיד נחמד לבלות עם הנכדים.

תומר: היה מאוד מעניין לשמוע על העבר והסיפורים של סבא וסבתא שלי, החיים שלהם היו מעניינים הרבה יותר ממה שחשבתי וכל זה הודות לתכנית הקשר הרב דורי, שלפי דעתי היא חשובה מאוד.