מאגר סיפורי מורשת

החיים של יהודי בולגריה לפני השואה היו תוססים. הם חיו את חייהם בחופשיות דתית ומסורתית היו להם הרבה בתי כנסת מפוארים. רוב יהודי  בולגריה היו במצב כלכלי מצוין.

אימי נבחרה למלכת היופי למרות דתה היהודית.

בבולגריה הייתה תנועה ציונית פעילה מאוד אשר אבי ואמי היו בין פעיליה ושמה "פועלי ציון".

הם שמרו באדיקות על המסורת והתרבות היהודית היו להם בתי כנסת מפוארים ובתי הכנסת שימשו למקום מפגש ובילוי ליהודים. היהודים חגגו את כל החגים בדיוק לפי המסורת ושימרו את הדת ואת זהותם היהודית.

אהרון לוי יליד שנת 1924 ודידי לוי ילידת 1928,  הורי ילידי בולגריה התחילו להרגיש את השוני שחל בחיים שלהם בפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1944, נוצר מצב קשה.

 בגלל היותם יהודי, גייסו את כל הגברים לעבודות פרך וכל הנשים והילדים נשארו בבית, היה מותר להם לצאת בבוקר עד שעות אחר הצוהריים ובערב כל היהודים היו צריכים להסתגר בבית.

בבולגריה היה מלך ששמו היה בוריס והוא שמר על היהודים שלא יפגעו בהם ולא יעונה להם כל רע.  על כל היהודים היה חובה ללכת עם הטלאי הצהוב על דש חולצתם. הוריי היו במצב כלכלי מצוין והם היו ממשפחות מאוד מבוססות. בגלל היותם יהודים חלק מהחברים שלהם הפנו להם עורף וחלק המשיכו לשמור על יחסי החברות שלהם.

על אף המצב הכלכלי המצוין של הוריי הם החליטו לעלות לפלסטינה (ארץ ישראל) כדי לחיות בלי פחד ובלי הבדל בין אדם לאדם.  בשנת 1947 עלו הוריי לארץ ישראל ומיד כשהגיעו לקחו אותם למעברת עולים בפרדס חנה.

אמא שלי הייתה בהריון מתקדם ולא נשלחה לעבודה, אבא שלי מיד גויס לצה"ל.

היה קשה להיות במעברה בכל מבנה שהיה בנוי מפח היו כעשרים איש, היה קר מאוד בחורף וחם מאוד בקיץ, כך הם חיו במשך כשנה, כל התקופה הזאת אמא שלי הייתה לבד ואבא שלי היה חייל בצה"ל.

לאחר כשנה דוד שלי היה פעיל בכיר בסוכנות היהודית והוא החליט לקחת את כל המשפחה לעיר לוד, ושם תפסו בית נטוש ענק.  כל המשפחה עברה לגור ביחד בבית הזה, היינו כעשרה איש.

כמה שהיה צפוף וקשה הכל הסתדר מצוין, הגברים יצאו לכל עבודה שמצאו וכך לאט לאט התקדמו והסתדרו כל אחד בדרך שלו.

ההסתגלות לחיים החדשים והקשים בארץ הייתה ארוכה אבל אפילו לרגע אף אחד לא חשב שעשה טעות שנטש את מדינתו ואת ביתו ועלה לארץ ישראל שהיא מדינת היהודים.