מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא מוני בסינה (Basine) ואני הייתי הבכורה במשפחתי. נולדתי בארגנטינה ב-21 באוגוסט 1943 להוריי עמליה גומס וחסוס מריה בסינה. בנוסף אליי היו עוד אח ואחות. המקום בו נולדתי לא היה עיר גדולה או מרכזית, אלא עיירה קטנה בשם גואלגואיי שבמדינת אנטרה ריוס. העיירה שלנו אמנם הייתה רחוקה מן העיר, אבל חווינו שם ילדות נפלאה.

בכפר יש הרבה בעלי חיים וצריך להאכיל אותם ולטפל בהם, בניגוד לעיר שם אי אפשר למצוא כל כך הרבה חיות. אני זוכרת ששיחקתי במחבואים עם אחי ואחותי, האכלנו את התרנגולות וכל מיני בעלי חיים בכפר. אהבתי לרכוב על סוסים וגם אהבתי לבשל כמו שאמא שלי בישלה. המאכלים היו טעימים מאוד ורציתי תמיד לבשל כמוה. אני זוכרת שבשעות הבוקר המוקדמות, הייתי יוצאת עם אבא שלי כדי לחלוב את הפרות ולאחר מכן לקחנו את החלב והכנו ממנו מגוון מוצרים טעימים כמו, ריבת חלב, גבינה וחמאה. אחרי חליבת הפרות היינו הולכים להתקלח ורק לאחר מכן אוכלים ארוחת בוקר שבסיומה היינו הולכים לבית הספר. אל בית הספר לא היינו הולכים ברגל, אלא עם סולקי והמקצוע שהכי אהבתי ללמוד בבית הספר היה מתמטיקה. אני עוד זוכרת שימי ההולדת שלי היו מאוד מהנים כי כל בני הדודים שלי היו מגיעים לחגוג איתי, וכשכל המשפחה נמצאת, ההנאה תמיד גדולה יותר!

כשהגעתי לגיל ההתבגרות, נפלה ההחלטה לעבור לעיר אחרת, ומגואלגואיי עברנו לגור במקום אחר שנקרא 'זאראטה' – עיר נמל הנמצאת בקרבת בואנוס איירס, בירת ארגנטינה. לאחר זמן מה, אמי עמליה הייתה חולה ונעזרה בכיסא גלגלים, כדי להגיע ממקום למקום, ואני בתור הילדה הגדולה דאגתי לכל עבודות הבית, טיפלתי באמא שלי וגם באחי ואחותי.

כך פגשתי את הוגו

בגיל 27, ממש במקרה, פגשתי את הוגו, שלימים הפך להיות בעלי. הוא היה נהג טרקטורים חקלאיים ויום אחד, בזמן שעבד בשדה עברתי מולו, והוא בנימוס בירך אותי לשלום. אז עצרתי והתחלנו לשוחח. הפכנו להיות חברים, התאהבנו, ולבסוף גם התחתנו. החתונה הייתה מהנה. התרגשתי נורא ואני זוכרת מקרה מצחיק אחד בזמן שכולם רקדו על רחבת הריקודים, זוג אחד החל לרקוד ופתאום באמצע הריקוד, שניהם נפלו. זה אמנם לא נעים, אבל מצחיק. שבוע לאחר החתונה נסענו לירח הדבש שלנו, אותו בילינו בקורדובה. כעבור זמן מה נולדו לנו שני ילדים – אסטניסלאו וטלמה אמא של סיאלו נכדתי.

חפץ שיקר ללבי הוא תכשיט, טבעת, שעשויה מזהב והגיעה אליי מספרד. היא מונחת בקופסא יפה ונמצאת ברשות המשפחה משנת 1971. החפץ משמש כמזכרת ועובר אצלנו מדור לדור.

כיום אני עדיין מתגוררת בארגנטינה מולדתי, אך משפחתי היקרה מתגוררת במדינת ישראל. הגעתי לארץ לביקור שנמשך כמה חודשים, בהם אני זוכה לפגוש ולחוות את כל המשפחה שלי וממשיכה להיות אדם שמח שאוהבת לברך את כולם, ממשיכה לבשל כמו שאהבתי לעשות בילדותי, אני מטפלת בצמחים ובכלבים שלי ועושה זאת בהנאה רבה.

הזוית האישית

סיאלו: החוויה הייתה ממש מעניינת וזה טוב וחשוב לדעת עוד דברים על סבתא וגם מרגש לגלות שזה מה שהיא עברה.

סבתא מוני: החוויה הייתה נהדרת, נהניתי מאוד והייתי שמחה לכתוב ספר על החיים שלי בעקבות זה.