מאגר סיפורי מורשת

שמי אן בן דב, עליתי ארצה בשנת – 1976, ההחלטה לעלות ארצה הייתה החלטה קשה, כי ביקרתי רק פעם אחת בישראל, והביקור לא היה מוצלח. מכיוון שבארצות הברית זאת הייתה תקופה קשה ולא הרגשתי שייכת, (תקופת מלחמת וייטנאם), החלטתי לעלות ארצה. חודשיים לפני עלייתי לארץ ישראל התקיים מבצע אנטבה, והייתי כל כך גאה במדינת ישראל שאמרה: "אנחנו לא משאירים את האזרחים שלנו בידי האויב". אמרתי לעצמי: "עם כל הקושי של המעבר: שפה חדשה, תנאי חיים חדשים, ניתוק מהמשפחה והחברים, החלטתי את ההחלטה הנכונה". ואני עדיין מרגישה שזה נכון.

עליתי ארצה עם בעלי בגיל 22, היישר לירושלים. גרנו בחדר אחד במרכז הקליטה בקריית יובל (גרנו שם שנה וחצי). הצוות של מרכז הקליטה התייחס אלינו בזלזול ולכל תלונה שהעלנו כגון: אין מים חמים, אין חימום, הם ענו: "אנחנו בתור עולים חדשים גרנו באוהלים, ואילו אתם מפונקים". בתור עולים חדשים היינו צריכים לבקר במשרדים רבים כדי להסדיר את מעמדינו כעולים, וגם שם לא האירו לנו פנים. רק כאשר הצטרפתי למקהלה של האקדמיה למוזיקה, פגשתי אנשים שונים, אנשים שקיבלו אותי, והתיידדו איתי ולמעשה חשפו אותי לחיים הנורמטיביים והחיוביים של ישראל. אחרי שבע שנים בירושלים החלטתי שאיני רוצה לגור רק בין דוברי אנגלית, לכן בשנת  1983 עברנו (אני ובעלי) לגליל.

בעלי בונה את הבית

ההחלטה הייתה שלי, אבל הוא הסכים. גרנו שנה בקיבוץ יראון ועוד שנה בצפת, ואז התקבלנו למצפה עמוקה, (ישוב קהילתי) בעמוקה קיבלנו חלקה של 2 דונם, בקושי היה שם חשמל, לא היה ביוב ולא נסללו כבישים. בשלב זה היה צורך לבנות בית לכן בנינו בית, במו ידינו. בעלי דיויד (נגר במקצועו) תכנן את הבית,ובנה אותו מעץ, ואני (בהריון עם בני הבכור) צבעתי את הקרשים. גרנו בבית זה ( 27 מ"ר) במשך 3 שנים עד לבניית הבית הגדול שלנו. כעבור 9 שנים של מגורים בעמוקה עברנו לאשחר.

שם המשפחה שלי כיום הוא בר – דב – לפני שהתחתנתי שם המשפחה שלי היה Baer, שבאנגלית משמעותו בעל החיים "דוב". שם המשפחה של בעלי היה Barson.

לקראת החתונה שלנו,  דיויד בעלי הציע: "אולי נשלב את שמות המשפחה שלנו? נהפוך את השם שלך, למשמעות שלו בעברית: דוב, וניקח את ה "בר" משם המשפחה שלי, מה דעתך?". שמחתי מאוד, מכיוון שיש לי דעה פמיניסטית, ואני חושבת שזה לא נכון שרק השם של הבעל מייצג את שם המשפחה. הסכמתי, ומאז, שם משפחתי הוא בר – דב. אני נולדתי בארצות הברית, עם השם הפרטי: אן. כשעליתי לארץ חשבתי לשנות את שמי לשם ישראלי. שיניתי את השם, אבל לאחר חודש הבנתי שהשם הזה הוא לא אני, וחזרתי לשם אן.

הזוית האישית

אלה וערבה: היה מעניין, היה חיבור טוב, זה היה משהו שמאוד נהנינו לעשות, והייתה בו כוונה ומשמעות.