מאגר סיפורי מורשת

אני חנה טאובר ( לבית מזרחי) נולדתי בשנת 1955 בירושלים בבית החולים הדסה ליד כיכר הדווידקה. הייתי הבת החמישית במשפחה. הורי החליטו לקרוא לי בשם שושנה אך לאחר יומיים סבתא שלי הגיעה לביקור וביקשה שיקראו לי על שמה – חנה. הורי שהיו מאוד גמישים החליפו את השם לחנה ואני מאוד שמחה על כך. ההורים שלי גרו בקטמון ברחוב הגדנ"ע. לאחר שנה עברנו לגור ברחוב בצלאל. שם גדלתי עד נישואי לרוני טאובר. הילדות שלי עברה בשמחה ובחוויות שנשארים איתי לעולם . אחרי נולדו עוד שתי בנות ואחר כך בהיותי בת 10נולד אחי, בן אחרי שבע בנות. גן ילדים ובית הספר שבהם למדתי, היו במתחם של אוולינה דה רוטשילד.

חנה בגן מרים בקבלת שבת

בכיתה ד' התחלתי ללכת לבני עקיבא. שם הכרתי הרבה חברים ולמדתי על אהבת הארץ ע"י הטיולים שטיילנו ברחבי ארץ ישראל. נשלחתי לסמינריון הדרכה והדרכתי במשך שנתיים חניכים בשבט נבטים וניצנים. לאחר סיום כיתה יב' התגייסתי לנח"ל עם גרעין צורים.

אחד מזיכרונות הילדות שלי מבית הורי מתחברת עם הארגז לחם שהיה מונח אצלנו בבית על השיש. כל בוקר אבי היה קם מוקדם הולך למכולת קונה כיכר לחם טרי ומכין לכל הילדים כריכים לבית הספר ולגן. פורס את הלחם לפרוסות עבות מורח מרגרינה מפזר סוכר ואנחנו מאוד נהנינו מהכריכים. שאני מסתכלת על זה היום אני חושבת איך הסתפקנו במועט, אך השמחה והאהבה שהייתה לנו בבית מילאה אותנו.

בסיום כיתה ט' בחופש הגדול היה קורס של מגן דוד אדום, התלבטתי אם לצאת בשל תכניות אחרות של החופש, מחנה של בני עקיבא, סמינר הדרכה וביקור אצל המשפחה, לבסוף החלטתי שאני הולכת לקורס של מד"א. הקורס היה שבועיים משעה 8:00-16:00 למדנו עזרה ראשונה ומאוד נהניתי מהחברה המגוונת ומהלימודים בקורס.

לאחר הקורס בכיתה י' התחלתי להתנדב במד"א והכרתי חברים שונים שלמדו במסגרות לימוד שונות , ממה שהורגלתי באותם שנים, אני למדתי בבית ספר לבנות. הייתי בבני עקיבא. ופתאום ראיתי שגם חברים לא דתיים יש ערכים וכבוד אחד לשני. היה שם בחור אחד מסוים שמצא חן בעניי ושמתי עליו העין, רוני שמו. התחלתי להתאהב בו אך היו לי מעצורים בגלל שהוא לא דתי. במהלך ההתנדבות הוא לימד אותי הרבה דברים. כיצד לחבוש פצעים, איך להזריק זריקות. לאט לאט הקשר בנינו התחזק. התחלנו להיפגש מחוץ להתנדבות במד"א. כל הזמן אמרתי לעצמי שזה רק ידידות ולא מתחייב לקשר רציני. היה בניינו הרבה שינויים, אני דתייה והוא חילוני, אני ממוצא עיראקי ורוני ממוצא ייקי – אשכנזי. אחר התיכון התגייסתי לנח"ל בקיבוץ סעד ובהתנחלות בכפר דרום. בסוף השרות הצבאי עברתי לשרות רגיל ושירתי כחובשת. בסיום  השרות התחלתי ללמוד. בכל אותה תקופה הייתי בקשר עם רוני . החברות בינינו הייתה במשך 6 שנים עם כמה פרידות מצדי בגלל ענייני דת.

המשפחה שלי הכירה את רוני ובאחד הפרידות שלנו שהייתי במצב רוח רע, אימא שלי שאלה אותי, למה אני עצובה?  ואמרתי לה שנפרדתי מרוני בגלל שאני דתייה והוא לא. אז אימא שלי אמרה לי שאני לא צריכה לדאוג והוא בחור מאוד טוב ובטח הוא יכבד את הדרך שלך. אחרי חיזוק כזה מאמי חזרנו שוב להיות חברים. עברנו את כל השרות הצבאי בהחלפת מכתבים שעד היום שמורים אצלנו, אני בנח"ל והוא בחיל התותחנים אחרי השרות התחלנו ללמוד אני במכללת דוד ילין והוא באוניברסיטה.

בשנה השלישית בסמינר, בשנת 1977, התחתנו באולם של מועדון תקוותינו ליד מגן דוד אדום בירושלים. לאות הזדהות למקום שהיכרנו, בחופה עבר אמבולנס וצפר לנו למזל טוב. עברנו לגור במעונות של האוניברסיטה בקריית היובל. התחלתי לעבוד כמורה. אחרי שנולד לנו בן ראשון ורוני סיים את האוניברסיטה עברנו לגור בשכונת רמות שם נולדו לנו עוד שלוש בנות אחרי שהילדים בגרו עברנו לגור בשכונת בית הכרם. גם ארבעת ילדינו התנדבו במגן דוד אדום מאוד נהנו שם.

הקמנו בית שמושרש על כבוד והבנה אחד לשני. בית שומר שבת ומצוות, הילדים למדו בבתי ספר דתיים, (כשבעלי נמצא לבד הוא עושה מה שנראה לו) במסגרת המשפחתית הוא שומר על אוירה והיצמדות לדרך שבחרנו מתוך הבנה, ויתור, וכבוד לבנות בית בדרך של אוירה דתית. היום אנחנו נשואים 42 שנה ממשיכים להשקיע בחיי הנישואים כי מי שלא משקיעה שוקע. יש לנו 4 ילדים נשואים (שניים דתיים ושניים לא) שחיים בכבוד והכלה של אחד את השני וברוך ה' נכדים.

תמונה משפחתית יום הולדת של רוני בגיל 65 ושל הנכד הילל בגיל 5

הזוית האישית

חנה: סיפור זה נכתב בעזרת התלמידה עדן אטיאס וברצוני להודות על הזכות שניתנה לי להשתתף במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. חזרתי לבית הספר שבוא הייתי סגנית מנהלת ומורה לאומנות ולהיות בקרב התלמידות, במיוחד צמודה לתלמידה עדן ולחוות איתה את הקשר הרב דורי.