מאגר סיפורי מורשת

סבתא גיטא טובה מספרת לנכדתה מושי לסקר.

נולדתי בשנת תשי"ח 1959 בכפר חב"ד להוריי משפחת רייכמן.

הסיפור שאספר התרחש בתקופת מלחמת ששת הימים, הייתי אז ילדה בגיל תשע. באחד הימים, כשחזרתי מבית הספר ראיתי את אמי תופרת תיקים. הייתי מאד סקרנית, ושאלתי את אמי "אימא מה התיקים הללו?"

"אני אוספת אוכל לתוך תיקים כדי שיהיה לנו אוכל לזמן מלחמה" ענתה לי אמי, והוסיפה לומר לי: כשתצאי לחצר תראי שם בור, אבל אל תיבהלי. שכן, היות שאין לנו מקלט, אז הגיעו אלינו מספר בחורים, כדי לחפור לכל המשפחות שוחות (בורות)" ענתה לי אמי.

פחד נורא ריחף באוויר, בכל מקום שרר מתח גדול. בבית הספר תרגלו אתנו איך יש לנהוג  במקרה שהמלחמה תפרוץ, כשנהיה בבית הספר.

אני זוכרת, שהיינו הולכים לישון עם הנעלים והבגדים, כדי שנהיה מוכנים במקרה שתישמע האזעקה, ונצטרך לרוץ לשוחות באמצע הלילה. ואומנם, לילה אחד נשמעה האזעקה, וכולנו מיהרנו לרדת לשוחה, רק לאחר כמה שעות נשמעה צפירת ההרגעה וחזרנו הבית לישון.

בתקופת המלחמה אבי גויס, ואנחנו נסענו לבית של סבא וסבתא שלי. שם היה להם מקלט, מאוחר יותר שמענו שאפשר להגיע לכותל ונגמרה המלחמה. כששמענו שהכותל המערבי בידינו, השמחה כמובן… הרקיעה שחקים. ראינו ניסים גדולים במהלך מלחמת ששת הימים, שריד מקדשנו ומקום שמשם עולות התפילות בידינו, ב"ה.

הזוית האישית

מושי הנכדהף תודה לך סבתא, שפינית מזמנך לספר לי את סיפור ילדותך.