מאגר סיפורי מורשת

העלייה מתוניס לישראל

בשנת 1950 פעלו בטוניס פעילי עלייה מטעם הסוכנות היהודית, ששכנעו צעירים לעלות לארץ ישראל.

מוריס אחיה של סבתי, החליט לעלות לארץ וסבתה מטילדה לא הרשתה לו לעלות לבד. וכך כל המשפחה, נאלצה לעזוב את טוניס דרך צרפת, כי נאסרה עליה לארץ מטוניס.בצרפת כל המשפחה הייתה במחנה יותר מחצי שנה, מאחר וסבתי דינה הייתה חולה והמשפחה לא הורשתה להפליג לארץ. לאחר השגת האישורים הרפואיים, עלתה המשפחה על אניית "קדמה" להפלגה לארץ.

החיים במעברה

עם הגעתה של המשפחה לנמל חיפה הם התגוררנו באוהלים. היה חורף קשה והאוהל שלנו עף מהרוחות החזקות שבאו מהים. בשל כך פינו אותנו למעברה במחנה דוד, לצריף שהיה בנוי מקורות עץ ומכוסה ביריעות אספלט. בחורף היה קר בצריף ובקיץ היה לוהט.

דינה סבתי הייתה הולכת כל יום לבית הספר ברגל, מרחק של ק"מ בדרכי עפר ובחורף הייתה שוקעת בבוץ. במעברה היו חיי חברה מאוד תוססים. הם היו נפגשים עם החברים ברחוב או באחד הצריפים. הם היו משחקים בחמש אבנים, מחבואים, שלוש מקלות ומחניים.

בתוך הצריף בעונת החורף שיחקו במשחקי קופסא: מונופול, דמקה, שחמט, שש בש ושישה משחקים בקופסא. בתוך הצריף לא היה חשמל והדלקנו עששיות לתאורה ובישלנו על פתיליות נפט. ישנו על מיטות ברזל ומזרוני קש, שניים בכל מיטה. אני ואחותי דבורה חלקנו מיטה.

גרנו במעברה 9 שנים ומשם עברנו לשיכון במחנה דוד.

בית ומשפחה

כשעברנו לשיכון גרנו בדירה קטנה 6 נפשות ושני הורים. אני עברתי בית ספר קרוב לבית ושם סימתי את לימודי בבית הספר היסודי.

הורי שמצבם הכלכלי היה קשה רצו שאני אצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת המישפחה, סירבתי להם ולבסוף נימצא כי הכי טוב שאלמד מקצוע בפנימייה לבנות ושם סיימתי לימודים תיכוניים. כשהגיע זמני להתגייס לצבא שוב נתקלתי בסירוב מצד הורי והפעם מטעמי דת. יצאתי לעבוד בפנימייה עם ילדים כאם בית. בהגיעי לגיל 18 פניתי ללשכת הגיוס וגויסתי לצבא. כששוחררתי מהצבא חזרתי לעבוד עם נערים חוסים במעון בחיפה.

יום אחד, נער מהמעון ברח הביתה המשטרה עצרה אותו ואני הלכתי לשחרר אותו ושם פגשתי את מלאכי בעלי לעתיד שהיה חוקר נוער. לאחר שנה התחתנו וכעבור שנה נולד עוז, ילדתי את ענבל וארז. בשנת 1980 עברנו לגור בקצרין ושם גידלנו את הילדים.

בני עוז הכיר את ענבל בת קצרין והם נישאו ונולד נכדי עומר.

סיפורו של חפץ:  כלי לאיפור עיניים

בטוניס היה נהוג לתת לכל כלה בטקס החינה את הכלי לאיפור עיניים, הכלי הועבר מאם לבת וכך הוא הגיע לסבתא של סבתא שנתנה אותו לסבתא שלי.

הכלי קיים כ-200 שנים ועשוי בעבודת יד.

הזוית האישית

עומר וסבתא דינה: אנחנו למדנו הרבה והרגשנו שאנחנו נכנסים לסיפור.