מאגר סיפורי מורשת

הקדמה

שמי רבקה בת אורה וזכריה יחיא לבית והב נולדתי בתימן בשנת 1944 עליתי לארץ בשנת 1949 כאן אספר על קורות משפחתי  ועלייתם לארץ.

 

אבי יחיא בן אברהם זצ"ל היה הבכור מבין ששת אחיו את פרנסת מצא בחנות קטנה שבה מכר שטיחים ובדים לתושבי המקום בנוסף הייתה לו חנות קטנה לממכר תבלינים ופיצוחים, בנו הבכור הרב טוב זצ"ל שהוא אחי עזר לו בחנות והוא בן י"ב שנים. גם אמי אורה ז"ל עזרה לו בפרנסת המשפחה, אמי הייתה רקמת בטכניקה מיוחדת רקמה תימנית והיא רקמה צעיפים מפות ושמלות, אבי היה מוכר את עבודתה לאנשי המקום עם כל דאגתו לפרנסת משפחתו הקדיש את זמנו לתורה וכן ללימוד מקצוע השחיטה וכתיבת סת"ם. לשם כך היה נוסע מהיישוב בית עדאגה לעיר הבירה צנעא לבית מדרשו של הרב שמואל קיסר זצ"ל.

 

העלייה לארץ והתלאות  בדרך 

לאחר מלחמת השחרור בסוף שנת 1949 קיבלו יהודי היישוב בית עדאגה איגרת מארץ ישראל ובה נאמר כי שערי הארץ פתוחים לעלייה. התרגשות רבה אחזה בהם כי לזה ציפו שנים רבות, ובלי למכור את רכושם קמו וארזו את חפציהם,  מטלטליהם וכל מה שהצליחו להעמיס על החמורים שהיו ברשתם. והגיעו עד עיר הבירה צנעא שדרך כזאת מהלכה  חצי יום על גבי חמורים.  בצנעא הצטרפו למשפחת קיסר הידועה ונסעו לעיר תעז, גם כאן הם עברו קשיים רבים, שודדים התנפלו עליהם, הכו את הגברים שבשיירה, ולקחו את כל רכושם. משם המשיכו את דרכם בנסיעה במשאית לעיר עדן, בעדן המתינו מספר שבועות עד שקיבלו הודעה שהם יכולים לעלות לארץ במטסים שהביאו אותם לארץ ישראל במבצע "על כנפי נשרים" מבצע זה נקרא כך מתוך פסוק ד פרק י"ט בספר שמות שכתוב " ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי" מבצע זה נקרא גם "מרבד הקסמים".

הם הגיעו לארץ בחודש כסליו בשנת 1950 וכך הגשימו את שאיפת חייהם לחיות בארץ הקודש, ללמוד תורה ולקיים מצוות. 

 

ההתיישבות והפרנסה בארץ

עם ירידתם מהמטוס הופנו למעברה בעין שמר לאחר זמן קצר הועברו למושב צוריאל בצפון הארץ. שם הועסקו כל העולים החדשים בעבודת האדמה ובסלילת כבישים, גם אבי הועסק בעבודה זו. ומכיוון שהיה חלש מבחינה  גופנית ביקש לעסוק במקצועו שחיטה וכתיבת סת"ם לשם כך היה חייב להוציא תעודה מוסמכת ומוכרת בארץ, ועל כן הוא עבר מבחנים ברבנות  לאחר מכן הוכר כשוחט מוסמך וסופר סת"ם מן השורה והרבנות הפנתה אותו לסוכן לקבל חומר כתיבה. הוא כתב תפילין ומזוזות ופעם בחדש עלה לירושלים למסור את עבודתו לסוכן, והסוכן דאג לו לקבל משכורת מעבודתו. בתחילה נהג אבי לנסוע מהצפון הרחוק לירושלים, וזה היה מרחק רב עבורו. על כן בעזרת חברים ותיקים בארץ הצליח לרכוש דירה בדרום תל אביב התאקלמות המשפחה הייתה טובה,  זה נתן לאבי כוח להמשיך לעבוד ביתר מרץ ובשקט נפשי, לאחר מכן אבי זצ"ל פתח ישיבה חדשה בגבעת שמשון ,([שכונה ליד תל אביב ) אליו הצטרפו הרב יוסף צוברי זצ"ל, רבה של השכונה וכן דודי אהרון זצ"ל מורי אהרון שרעבי, אבי היה נותן את השיעורים וכולם נהנו מתורתו. על דמות של אבי זצ"ל אמר הרב יוסף צוברי זצ"ל, שאבי היה חריף ובקיא יותר מכל בני הישיבה גם ציבור הסובבים אותו התפעלו מגודל חכמתו היו באים להתייעץ אתו בכל דבר הן ברוחניות והן בגשמיות ותמיד השתדל לעזור. יראת ה' הייתה נר לרגלו ותמיד אמר לתלמידיו שיהיה מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם. כך דאג לחינוך וקירב לאבינו שבשמיים. לימים הרחיב אבי את פעולתו במועצה הדתית בתל אביב והחל במלאכת תיקון ספרי תורה שהגיעו מאירופה לארץ לאחר השואה. 

 

 

                                                            אימי אורה והב ז"ל