מאגר סיפורי מורשת

ב.-28.9.1937 בא הגיסטפו של הילר לביתה ולבית הוריה בשמונה בערב. הם אמרו שהיא ומשפחתה צריכים

לבוא לחתום על משהו ולא לקחת כלום מפני שעוד 10 דקות הם חוזרים. הני חזרה לאותו בית לאחר 63 שנה

בגיל 80. סבא רבא חנן ז"ל נולד בגרמניה ב-23.12.13.

הם היו חברים זמן רב. הקהילה היהודית בפולניה ארגנה נסיעה בלתי רגילה לפלסטין (כיום ישראל).

הם הלכו להוריה של סבתי הני ואמרו להם שהם רוצים לנסוע.יצחק ז"ל (אבא של סבתא הני) לא הסכים

לנסיעה זו ללא נישואין. הייתה בעיה להתחתן באותם ימים מפני שאז הייתה התקופה שבין פסח לשבועות

בתקופה זו אסור להתחתן לפי היהדות.

רק לאחר ישיבות ברבנות עם הרב הראשי, ניתן להם אישור להתחתן, אך רק עם חופה ועשרה גברים של

המניין. הני וחנן ז"ל הבטיחו לכתוב ולספר, אם בארץ טוב ואם כדאי להם גם לבוא. הם כתבו, אך השואה הייתה בעיצומה ומאז לא ראתה סבתא הני את הוריה.

הוריה נהרגו בגטו לוטץ בפולניה .לפני שהגיעו לארץ, בנסיעה מפולניה לרומניה הכל היה בסדר. הם היו צריכים להראות דרכונים כדי לנסוע לפלסטינה (כיום ישראל), אבל מפני שלא היו להם דרכונים, הכניסו אותם לכלא.

הקהילה היהודית שיחררה אותם בעזרת כסף .הם שטו בנהר לנמל של רומניה (כדי עלות לארץ באונייה אחרת),

אך כשירדו, שוב תפסו אותם בלי דרכונים והכניסו אותם שוב לכלא. אמרו להם שישלחו אותם ברכבת לגרמניה ,

אך הני אמרה, שאם ישלחו אותם לגרמניה אז יהרגו אותם על המקום שהם יגיעו, אז שעדיף להם עכשיו להרוג

אותם ולחסוך כסף.

בזכות מילים אלו הם נשארו בחיים ואישרו להם לעלות על האונייה. כשהקריאו את השמות כדי לעלות על האונייה,

הני וחנן ז"ל לא היו שם אך בסוף הקצין בא והעלה אותם לאונייה יד ביד. בדרך כשעצרו למלא דלק בנמל בולגריה, אמרו להם מהר להמשיך לשוט בלי למלא את הדלק. הם המשיכו לשוט במהרה, ואז פרצה מלחמת העולם

השנייה.

הם עלו לארץ והולידו שתי בנות. הראשונה רותי סבתי והשנייה נורית. חנן ז"ל נפטר ביום של סוכות ב- 1945

בגיל מאוד צעיר שסבתי רותי ואחותה היו ילדות קטנות, והני חיה עד היום שתזכה לחיים ארוכים.

 

כיום סבתא הני אומרת "איבדתי את כל משפחתי בשואה אבל היום יש לי משפחה גדולה"