תל-אביב שנות 1940-1963
סיפורים מתקופת המנדט,מלחמת השחרור
בקיץ 2013 חגגנו יובל לנישואינו והחלטנו לספר את הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו.
טיילנו ברחובות ילדותינו שלי ושל סבא יענקל'ה, בעיר תל אביב.
נולדתי בתל-אביב בבית חולים אסותא. באוגוסט 1939. בחודש ספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם ה-2. חלק מהתינוקות הועברו לירושלים מטעמי ביטחון, ואני ביניהם. האיטלקים הפציצו את תל-אביב.
השכונה בה גדלתי הייתה במרכז תל-אביב.
אני זוכרת את תקופת המנדט הבריטי כשחיילם אנגלים וסקוטים מסתובבים ברחובות תל- אביב.
את ימי "העוצר" שהטילו בפתאומיות האנגלים. היו מודיעים על עוצר ואנשים היו נתקעים ברחובות בלי יכולת להגיע הביתה.
רק כשבגרתי הבנתי מדוע היה העוצר. בזמן העוצר ערכו הבריטים חיפושים אחר נשק ופעילי ביטחון בבתים ובמוסדות ציבור.
אנו הילדים שחקנו במשחקי קופסה שעות כי היינו בעוצר, לא יכולים לצאת מן הבית.
אני זוכרת את ההצבעה באו"ם כשכל משפחתי מאזינה לרדיו ואת השמחה כשתוצאות ההצבעה היו – יש מדינה ליהודים בארץ ישראל. הייתי בת שמונה.
בתאריך ה' באייר יום שישי ,בן גוריון מכריז על הקמת מדינה ישראל. כל הרחובות היו מלאים באנשים נשים וטף רוקדים, שרים ומאושרים.
למחרת פרצה מלחמת השחרור/העצמאות.
למדתי בכיתה ג' . בביה"ס שלי הלינו משפחות מקיבוצי הדרום. פינו את הנשים והילדים "במבצע תינוק" .. אנחנו הילדים לא למדנו יותר מחצי שנה. שיחקנו קרוב למקלטים כדי להיות מוכנים מיד עם האזעקה לרוץ למקלט.
כשהסתיימה המלחמה התחילו להגיע ניצולי השואה לארץ ומספר ילדים הגיעו לכיתה שלנו .כילדים לא הבנו מה ניסו הילדים הניצולים לספר לנו על מה שעברו במלחמה הנוראה. נראה לי שלא היינו מספיק סבלניים אליהם.
רק כשבגרתי הבנתי את אבי , שהיה יושב צמוד לרדיו בזמן התוכנית "המדור לחיפוש קרובים" כשהקריאו שמות של ניצולים. ..אולי יקריאו שם מוכר? הוא קיווה לשמוע את שמות בני משפחתו. רוב בני משפחתו של אבי ניספו בשואה.
עם העלייה הגדולה שהגיעה לישראל בשנים 1948-1950 גדלה אוכלוסיית מדינת ישראל פי שלושה. כמות המזון בארץ לא היתה מספקת לכולם. בממשלה הוחלט להנהיג משטר "צנע" כדי שכמות המזון תספיק לכל האוכלוסייה ולא רק לעשירים. כל משפחה קיבלה תלושי מזון למצרכי המזון הבסיסים כמ ביצים , סוכר ,עוף. שוקולד ניתן רק לילדים . לפעמים קיבלו אבקת ביצים במקום ביצים. למסיבות כמו בר מצווה או חתונה היה סל מזון מיוחד.
למדתי בבי"ס ברחוב שלמה המלך בת"א. היו לנו שיעורי חקלאות במשתלה. "המשתלה " שלנו הייתה בשטח עליו עומד היום היכל התרבות. שתלנו שם חסות צנוניות, עגבניות. היינו מקבלים הביתה חלק מהירקות.
מקצועות שנעלמו מאז ימי ילדותי:
חלבן-
הייתה חנות של תנובה ושם היה דוד גדול של חלב כל אחד היה בא עם כלי וקונה ליטר חלב. הבקבוקים היו מזכוכית . היינו מוציאים החוצה מספר בקבוקים והחלבן היה משאיר בחוץ בקבוקים מלאים. פעם בשבוע היינו משלמים לחלבן.
חלבן
מוכר נפט
מוכר הנפט היה עובר עגלון עם סוס וצועק ומצלצל בפעמון נפט! נפט! נפט!
אנשים היו יוצאים עם ג'ריקן והמוכר היה ממלא את הג'ריקן. בבית חיממו בתנור נפט בישלו על פתיליה.
מוכר קרח
בבתים היו מקררי קרח. עגלון עם עגל וסוס היה מגיע לשכונה וצועק קרח קרח .
מוכר קרח
החברים שלי היו מגיל הגן , המשכנו בתנועת הנוער . שם הגרעין שלנו היה גרעין "קדש". כי בדיוק בשנה זו היה מבצע "קדש". מלחמה משותפת עם צרפת ואנגליה נגד המצרים בעקבות סגירת תעלת סואץ.
את השירות הצבאי עשינו יחד בנח"ל, בקיבוץ יזרעאל. השכנו לקיבוץ חניתה בצפון. להגשמה יצאנו לקיבוץ חמדיה.
המשכתי את לימודי בסמינר "לוינסקי" למורות.
נישאתי לאישי יעקב . הקמנו משפחה . נולדו לנו 3 בנות. ביניהם פזית הבת שלנו אמא של יותם.
מילון
המדור לחיפוש קרוביםמדור בתוכניות הרדיו בו הקריאו שמות ניצולי שואה. המדור נועד לסייע לניצולי השואה לאתר קרובים ומכרים שאבדו בזוועות השואה
ציטוטים
”חשוב לדעת את העבר אחרת אין עתיד“