מאגר סיפורי מורשת

סבתא עידית מספרת: "אחרי הרבה שנים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" החלטתי לעזוב. בחרתי להצטרף למכון מדריכי חו"ל בתור נציגה של ארגון הסטודנטים והיינו חצי שנה בירושלים וחצי שנה בקיבוץ. אני נשלחתי לקיבוץ מעיין ברוך בגליל העליון, שם התאהבתי בארץ וידעתי שעתידי פה.

בסוף התקופה חזרתי לארצות הברית והצלחתי לשכנע את החבר שלי לעלות ארצה איתי ולהתחיל בחיים חדשים בישראל. לא הייתה לנו תכנית מגובשת על איך עושים את זה. התחתנו וקיבלנו בתור מתנה מהוריי כרטיסים להפלגה לישראל. לא היה לנו מושג לאן נגיע. רצינו לגור רק בקיבוץ אבל לא ידענו איזה, וככה יצאנו ארצה עם כל מה שהיה לנו, בלי לדעת מה נעשה ואיפה נגור. חברה טובה שלי עשתה עלייה שנה לפנינו ובעלה הבטיח שימצא לנו קיבוץ וכך היה.

סיפורו של ינשוף מיוחד במינו

"כשהייתי באה לבקר את אמי בביתה בדטרויט שבארצות הברית, תמיד שמתי לב לינשוף הלבן המיוחד שעמד על שולחן קטן ועגול בכניסה לדירה. עברו הרבה שנים ואימא שלי עברה לגור במקום אחר בחוף המערבי של ארצות הברית וגם אז כל פעם שהגעתי אליה מישראל הינשוף עדיין ישב בדירתה הקטנה על אותו שולחן קטן ועגול. משום מה מאוד אהבתי את הינשוף הלבן הזה.

עבר זמן ואמי שוב עברה דירה למגורים מוגנים, והינשוף נאמן אצלה על אותו שולחן קטן ועגול. חמש שנים לאחר מותה אחי שאל אותי אם יש משהו שלה שהוא יכול לשלוח אלי שהוא מספיק קטן בשביל להגיע בדואר. ברור שביקשתי וקיבלתי את הינשוף הלבן, ועד היום הוא יושב אצלי בקיבוץ בישראל… אמנם לא על אותו שולחן קטן ועגול אבל במקום של כבוד על מדף אוסף הינשופים שיש לי מאז".

הינשוף הלבן של אמי ז"ל

הזוית האישית

לירון: המפגשים עם סבתא בבית הספר היו מהנים, למדתי ושמעתי סיפורים על המשפחה שלי וזה היה מעניין.