מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1938 בעיירה טרנוב שבדרום מזרח פולניה, לא הרחק מהגבול צ'כיה.

בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין, ובזאת התחילה מלחמת העולם השנייה.

זמן קצר לאחר מכן החלו הגרמנים לקבץ את היהודים וב- 19 בפברואר 1942 הקימו את גטו טרנוב.

החיים בגטו נעשו קשים מיום ליום ובעיקר העיבה על החיים הוצאת יהודים למחנות ההשמדה.

הייתי בגטו עם אבי, בן דודי ועוד בני משפחה ,שאותם אינני זוכר.

כאשר החיים בגטו הפכו יותר ויותר לבלתי סבילים וסכנת המשלוח למחנות ההשמדה הלכה וגברה, החליטו אבי ובן דודי להימלט מהגטו. זכור לי שיצאנו מבעד לחלון צר אל עבר הגבול הצ'כי.

נדדנו ביערות במשך ימים ארוכים, והמזון אזל. אני זוכר שהייתי רעב וביקשתי לאכול ונתנו לי תפוח, כי זה מה שהיה.

אני זוכר שתפסו אותנו חיילים או שוטרים חבושים בקסדות מחודדות, והעבירו אותנו לבית מאסר. לא זכור לי למה וכיצד השתחררנו מבית הסוהר והמשכנו בנדודים.

תוך נדודים ביערות הגענו לבסוף לבודפשט בירת הונגריה, שאליה עדין לא הגיעו הכובשים הגרמנים, שם היינו מחנה עקורים בשם "קולומבוס".

כאן חליתי בשנית ואושפזתי בבית החולים המקומי.

יום אחד הוציאו אותי מבית החולים והעבירו אותי לתחנת הרכבת, לרכבת האחרונה שיצאה מבודפשט לכיוון רומניה והים השחור ומסרו אותי לידי זוג שהיה בדרכו מצ'כיה לארץ ישראל.

בדרכנו עברנו את רומניה שהייתה כבר כבושה ע"י הגרמנים, אבל בכל זאת עברנו והגענו לים השחור ומשם באנייה לקונסטנטינופול (היום איסטנבול) שבטורקיה.

משם דרך סוריה הייתה הדרך קצרה לארץ ישראל ולקיבוץ יגור.

כך הוביל אותי גורלי לארץ ישראל. היחיד ששרד מבני משפחתי היה בן דודי, משה אקסטרמן שהגיע לאחר חצי שנה והתקבל בקיבוץ "מרחביה", הפך לחבר קיבוץ. היה זה במסגרת עליית הנוער.

התחתנתי בשנת 1958 לאורה ונולדו לנו שני בנים: יונתן ורונן. יש לי שבעה נכדים: נועם, יותם, יואב, מאיה, גל , יובל ושי

הזוית האישית

רוני ויולי – אנחנו רוצים לאחל למשה שימשיך להיות אדם אדיב וישר. רוני ויולי, תאומים מקסימים, איחולי שתהיה דרכם סוגה בשושנים וכל אשר יפנו תאיר להם ההצלחה ויגיעו להישגים ככל שיבקשו.