מאגר סיפורי מורשת

שמי שלומית שליין, נולדתי בירושלים בשנת 1932 להורי לבית משפחת ברלין.

המשפחה עברה לבאר טוביה. בבאר טוביה קנינו משק חקלאי. למדנו בבית ספר יסודי בבאר טוביה ועבדנו במשק החקלאי עד הצבא. הייתי שנתיים בצבא ואחרי הצבא עבדתי קצת במשק.

התנדבתי להדריך במושבי עולים ושם הכרתי את סבא (אריק). כשסיימנו את תקופת ההדרכה התחתנו ועברנו לגור במשק בנהלל. שם נולדו לנו ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. רוני, גלי, הדסה ויעל.

יש לי שלושה עשר נכדים וחמישה נינים. סבא נפטר בתאונת עבודה עם טרקטור בשנת 2009.

בשנת 1955 מדינת ישראל קלטה הרבה עולים, וחלק מהעולים הושיבו אותם במושבי עולים, עכשיו לא קוראים להם מושבי עולים, הם הרבה זמן בארץ. העולים לא היו רגילים לחקלאות, לא ידעו מה עושים בחקלאות, עולים ממרוקו, טוניס, מצרים, תימן,

דוד בן גוריון עם שניים שלושה בני מושבים, חשבו שאפשר לעזור לעולים החדשים, לכל יישוב היו שניים שלושה מדריכים ומורים והם גרו במושבים, תנועת המושבים עשו קול קורא שמי שיכול יבוא לעזור להתיישבות ויעזור שם.

חלק היו באים בבוקר ונוסעים אחה"צ, התושבים היו לבד, לא היה מישהו שיהיה איתם בשעות אחה"צ והערב, באו הרבה מתנדבים מכל המושבים בארץ. המושבים הותיקים עזבו את המשקים שלהם בייחוד הבנים עזבו ונסעו למושבים החדשים. גם אני התנדבתי ובחרתי להיות מדריכה, הייתי הולכת לבתים ועוזרת ומסייעת למשפחות במעקב אחרי התפתחותם של הילדים.

תמונת ילדות

כיצד סבא אני נפגשנו?

אני ועוד מספר חבר'ה נסעתי למושב ספסופה, שהיום נקרא כפר חושן, ליד צפת ליד מירון היו בצוות מדריך חקלאי ומדריך מטעים. בספסופה היו תושבים דתיים, אז גם בית הספר היה דתי, שם פגשתי את אריק. אחרי שנה ושלושה חודשים, אני נסעתי הביתה וסבא היה עוד חצי שנה בתפקיד הדרכה, ואז התחתנו.

היו כאלה מדריכים שיצאו לשליחות עם המשפחות שלהם, עם הילדים הקטנים. גם רותי ויהודה, רותי סיימה ללמוד בסמינר לגננות, ועבדה במושב מסלול, ויהודה היה מדריך מדריך חקלאי בפטיש. שם הכירו ואז אריק אמר ליהודה אתה באת עם רותי, אני נוסע להתנדב במושב אחר, סבא נסע למושב ספסופה ופגש אותי.

הזוית האישית

תמר הייטנר תיעדה יחד עם סבתא שלומית את סיפור ילדותה של סבתא שלומית ואת סיפור הכרותה עם סבא.