מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1954 בבית יולדות בשכונת ברנדס בחדרה להוריי מאיר ורלה (רחל) הירש, ניצולי שואה, שעלו לארץ בשנת 1950 ועבורם העלייה לארץ ישראל הייתה סמל – להגיע לבית של כל היהודים ולביטחון. הוריי הכירו בפרדס חנה והתחתנו בשנת 1953 ב"בית הפועל". סבתא שלי בישלה את כל מעדני החתונה. כל המשפחה גרה ביחד במעברת פרדס חנה: הוריי וסבי ישראל וסבתי רבקה (רגינה) – הורי אימי, שעלו יחד איתה אחרי השואה מרומניה (טרנסילבניה), והורי אבי מאיר (אימרה) שעלה מצ'כיה. מעברת פרדס חנה, שנקראה "בית עולים", הוקמה בפרדס חנה בשנות ה50. עד הקמת המדינה פרדס חנה וכרכור היו בלב מתחם ענק של מחנות צבא בריטים, ששריד להם נותר עד ימינו "מחנה 80" בכניסה לפרדס חנה. רק אחרי קום המדינה המושבה קיבלה מעמד רשמי ובשנת 1969 אף התאחדה עם כרכור. לפי הסיפור של הוריי גרנו בצריף שהקירות המפרידים בין החדרים היו עשויים מבד ואני הקטנה עשיתי לי חור "בקיר" הבד כדי לשמור על קשר עם המבוגרים שבמשפחה. עד גיל שנתיים גדלתי במעברה.

בגיל שנתיים עברנו כולנו לבית שבנינו בדרך הנדיב 53 בפרדס חנה, בבית זה גדלתי עד שהתחתנתי ורוב זיכרונותיי הם משם. לסבא ישראל היו סוס ועגלה שבעזרתם הוא חילק קרח לבתים. אחרי שאנשים רכשו מקרר חשמלי הוא הפסיק לחלק קרח ועבד בבית. בחצר הבית היה לנו ממש משק קטן. הוא גידל בו תרנגולות וברווזים והיינו אוכלים ביצים טריות מהלול הביתי. לסבא הייתה גם רפת קטנה עם שתי פרות. הוריי גם הם עבדו מחוץ לבית, אבי היה שרברב ואימי עבדה במפעל להכנת סודה ומיצים של "תבורי" עד שנולד אחי עופר. למדתי בגן במרכז המושבה ואני זוכרת שהיו לוקחים אותי לגן באופניים, זה היה כלי הרכב הנפוץ בתקופה זו. למדתי עד כיתה ח' בבית ספר "אלונים", שנקרא אז בית ספר "ממלכתי", למרות שגדלתי בבית מסורתי דתי.

מלחמת ששת הימים

בהיותי בכיתה ז', בת 13, ביוני 1967 בכ"ז באייר תשכ"ז פרצה מלחמת ששת הימים. אני זוכרת את התקופה שקדמה למלחמה, כיצד נערכנו לקראתה? חפרנו שוחה עמוקה בחצר, מוקפת בשקי חול, ועל כל החלונות הדבקנו בריסטולים שחורים ונייר דבק עבה כדי למנוע זיהוי ושבירת הזכוכיות ופציעה. היו הרבה אזעקות. חלקן היו בדרכנו לבית הספר והסתתרנו מתחת לגישרוני הביוב בדרך. אני זוכרת שאבי, שהיה כבר משוחרר מצה"ל, התנדב בכל זאת להתגייס להג"א (הגנה מרחבית אזרחית). כל היום הוא היה בסיורים במושבה וסייע למי שנזקק. בעקבות מלחמה זו זכינו לשחרור ירושלים העתיקה (הרובע היהודי), הכותל המערבי וקבר רחל. התרגשות גדולה הייתה לאחר מספר שבועות כשנסענו לירושלים ועלינו להתפלל בכותל ובהר הבית (שאז לא הייתה כל בעיה לעלות אליו).

בכיתה ט' עברתי ללמוד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה ושם סיימתי את לימודי התיכוניים.

הקמת המשפחה

בשנת 1973 התגייסתי למודיעין של חיל הים, ובמלחמת יום כיפור הכרתי את סבא מאיר ז"ל.

בל' בשבט התשל"ה התחתנו.

גרנו כשנה עם ההורים עד שנולד אבא ערן (בננו הבכור) ואז עברנו לגור בחיפה בשכונת נווה שאנן. בחיפה נולדו גם נועה ואביגל אחיות של אבא. כשאבא היה בכיתה ב' חזרנו לפרדס חנה ואת כיתה ג' הוא התחיל ללמוד בבית ספר "ישורון". בפרדס חנה נולד אריאל ישראל, כך שסבא מאיר ואני הקמנו את משפחתנו הקטנה בפרדס חנ,ה מקום הולדתי וב"ה חיתנו את כולם וזכינו כמובן לכלות וחתנים טובים, שהפכו גם הם להיות לנו כילדים. נולדו לנו 11 נכדים, כן יירבו, ופה ממשיכה אני היום לקבל בשמחה את המשפחה, שגדלה מעט וגורמת להמון שמחה למרות החסרון הגדול של סבא האהוב.

הזוית האישית

טליה: היה לי כיף לשמוע את הסיפורים של סבתא שלי ולהכיר דברים נוספים על החיים שלה שלא ידעתי. זה מאוד חשוב. אזכור את הסיפורים ואת החוויה הזו לתמיד.