מאגר סיפורי מורשת

סבתא נולדה בישראל בשנת 1948 בבי"ח טבריה. המשפחה שלה גרה בקיבוץ אלומות שבגליל התחתון. בגיל 19 התפרק הקיבוץ וכל משפחה עזבה למקום אחר. אנחנו עזבנו לאור יהודה ומשם אבי הלך יום יום לעבודה בבדק של התעשייה האווירית.

אמי לא עבדה והיא הייתה עקרת בית. ההורים גידלו 4 בנות, כשהראשונה נולדה בשנת 1944, השנייה נולדה בשנת 1947, השלישית (זו אני) בשנת 1948 והרביעית בשנת 1952.

אני התחלתי לעבוד בסופרמרקט כשלושה חודשים ואז עברתי לעבוד במפעל לסריגה כפקידת יצור. בזמן העבודה הזו התחלתי ללמוד תכנות מחשבים ולאחר מכן התחלתי לעבוד כמתכנתת במשך 19 שנים ובזמן הזה ילדתי שלושה ילדים.

הגדולה שלי – רינה נולדה בשנת 1976 ויש לה היום 10 ילדים מאתמול.

השנייה -עינת,  נולדה בשנת 1977 ולה יש שלושה ילדים: שמים ירדן ויערי.

השלישי -נועם, נולד בשנת 1981 ולו יש שלושה ילדים: אופק ליאל ועתי.

העבר של סבתא צפי – החיים בקיבוץ

נולדתי בקיבוץ אלומות בגליל התחתון, בית החולים שבו נולדתי היה בטבריה. עברתי את כל ילדותי בקיבוץ, למדתי מכיתה א עד כיתה ה בקיבוץ ומכיתה ו' עד כיתה ח' למדתי בבית ספר אזורי בדגניה א'. מכיתה ט עד כיתה י"ב למדתי בתיכון אזורי באוהלו בית ספר משותף לישובי עמק הירדן. בקיבוץ אלומות לא היו הרבה משפחות אבל היו צעירים בני גרעינים שונים ואנשי חוץ שבאו לחפש את דרכם בקיבוץ. עם זה שהיינו מעט ילדים בכל גיל היינו מאוד מגובשים וכשיצאנו לקייטנות או לטיולים או למחנות הצטרפו אלינו ילדים מכתות אחרות בני גילים קרובים וביחד קיימנו את כל הפעילויות שלנו.

בקיבוץ היה גן ירק,  פלחה,  כרמים,  מטעי זיתים,  לולים לתרנגולות ואפרוחים, רפת בה גידלו פרות ועגלים, דיר בו גידלו כבשים, טליים, עיזים ואילים.

חיי הסבתא צפי לאחר הקיבוץ

ב-1968 התפרק קיבוץ אלומות וכל איש הלך לדרך אחרת. אנחנו עברנו לאור יהודה מכיוון שאבי קיבל עבודה בתעשייה האווירית. אני התחלתי את דרכי בעיר כקופאית בסופרמרקט תקופה קצרה ואז עברתי לעבוד בבית חרושת לסריגה כפקידת ייצור. באותו הזמן למדתי תכנות מחשבים ולאחר כשנה בערך קיבלתי עבודה במחשבים לאורך כמעט עשרים שנה. בשנת 1975 התחתנתי עם בעלי משה קימה שעלה עם משפחתו מעירק בגיל שנה וחצי.

ב-1976 נולדה בתי הגדולה רינה לה יש עשרה ילדים, היא התחתנה עם חרדי בשידוך.

ב-1977 נולדה עינת אמא של ירדן לה יש שלושה ילדים, היא התחתנה עם אלון שעובד היום כמהנדס שרות.

ב-1981 נולד בני נועם שהתחתן עם לילך ולהם יש שתי בנות ובן.

חיינו  בחולון עד שנת 2009 ואחרי זה עברנו לגדרה בעקבות עינת ומשפחתה.

סבא של סבתא – אברהם הלל

סבי אברהם הלל נולד בבולגריה בעיר פלובדיב שהוא סבא רבא רבא של ירדן.

אברהם הלל נולד ב- 15.4.1892  י"ח בניסן תרנ"ב  ועלה לישראל בשנת 1912 לבדו. הוא הגיע בנערותו ל"מקווה ישראל". בבולגריה שירת בצבא הבולגרי כפרש ועם תום שירותו הצבאי חבר לשניים מחבריו ושלושתם עלו לארץ כשרעיון הציונות מפעם בהם. לאחר שלושה חודשים ב"מקווה ישראל" הציעו לו להצטרף לארגון "הנוטר" שהוא ארגון שמירה והוא עזב ל"בן שמן". סבא עבד בשמירה בכרמים ובפרדסים במקומות שונים בארץ. לאחר מספר חודשים הוא החליט לנסוע לירושלים ושם פגש את סבתי שהיתה מאורסת לאליעזר לוברני (מנהלה הראשון של קול ישראל) אבל סבתי התפעמה מסבי שרכב על סוס והחליטה להתחתן עם סבי. כעבור מספר חודשים סבא הגיע בכרכרה ולקח את סבתי ל"בן שמן" ושם התחתנו. עקב עבודתו בכל מיני מקומות הוא הגיע לאזור שבין גדרה לקטרה. (כך נקראה גדרה הערבית). סבי נפטר ב- 25.06.1962 עקב התקף לב בהיותו מעשן כמו קטר וסכרת.

סבתא של סבתא צפי – מזל הלל

סבתי נולדה בארץ ישראל ב-05.03.1900  ד אדר תר "ס והיא סבתא רבא רבא של ירדן. ילידת ירושלים דור רביעי בארץ ואילו סבי נולד בבולגריה. סבתי התחתנה עם סבי ב"בן שמן" ולאחר תקופת מה הם עברו לגדרה. עקב עבודתו של סבא הוא נאלץ להגיע ל"בן שמן" וסבתי נשארה לבד בגדרה ומכיוון שהרכבות נכבשו על ידי הצבא התורכי, מכוניות טרם היו בארץ, הצבא החרים את כל הסוסים ולפיכך שותקו כל המרכבות והדיליג'נסים. סבתי היתה לקראת לידה ומכיוון שהיא רצתה ללדת בירושלים אחיה בו ה-15 שכר חמורים עמם עלו לירושלים ורכבו במשך שש שעות עד הגיעם לירושלים לבית הדודה בשכונת  "מזכרת משה" ולאחר כשבועיים נולד אבי.

נפטרה ב- 06.05.1994 בהיותה בת 94.

לסבי וסבתי נולדו חמישה ילדים. אבא יחזקאל, אחיו חיים שנפטר בינקותו, אחותו רחלה, אחותו אסתר, ואחיו יעקב שנהרג במלחמת השחרור  ב ה' אדר תשע"ד  1948.17.05.

אבי יחזקאל הלל ז"ל

אבי יחזקאל הלל נולד בישראל בשנת 1917 17.07.  כ"ז תמוז תרע"ז.

נפטר ב- ה אדר תשע"ד בהיותו בן 97 כמעט. בגיל חצי שנה עברו אבי ואמו לצפת. בצפת היה קר מאוד ולכן אחיו שנולד אחריו נפטר בגיל 37 ימים. באותה תקופה סבי נמצא בכפר בירעם כך שהיה קשה להודיע לו ובדרכו על הסוס הביתה נשא עמו מוצרי מזון שהעניקו לו התושבים. כשניכנס לביתו ראה שאין תינוק. בגיל שנתיים התחיל ללכת לגן והגננת היה גנן. ב-1922 התכנסו כל אנשי צפת לחזות בעגלה ללא סוסים שזו בעצם היתה משאית של הצבא הבריטי. באותה שנה סבי נסע עם אחותו הקטנה ועם אמו למצרים לפגוש את דודו העשיר שהגיע לשם מבולגריה.  מצפת לטבריה נסעו במרכבה (דליז'נס). מהעיר טבריה נסעו לצמח בספינה על הכנרת  מכיוון    שכביש טבריה-צמח עוד לא ניסלל. מצמח נסעו ברכבת לחיפה ומשם נסעו ברכבת גדולה יותר עד פורט סעיד. מכיוון שסבי היה שוטר הוא עבר מעיר לעיר וכך אבי עבר לטבריה עם משפחתו.

לאחר  חצי שנה חזרו לצפת ואבי החל ללמוד בבית הספר. כעבור שנים אחדות סבא קיבל העברה לטבריה וכמובן אבא ומשפחתו עברו לטבריה ב-1928. ב-1930 נולד אחיו הצעיר יעקוב ובכינוי ג'קי. בגיל 14 סיים את בית הספר העממי והם עברו לעפולה שוב בעקבות עבודתו של אביו. בשכנוע של אחד מחברי אבי נסע אבי להמשך לימודיו ב"בן שמן" כשכל חדש שילם אביו לירה וחצי. מכיוון שהיה צריך לשלם את חובו לאביו להמשך הלימודים לאחר שנתיים ב"בן שמן" אבי הלך לעבוד בסדום. בשנת 1930 החל אבי ללמוד שחמט ואחר כך נהיה שחמטאי מעולה ובעיקר פותר בעיות שחמט וכן פורסמו בעיותיו של אבי בעתון ה"ארץ" וב"דבר".

בגיל 16 כשסיים את לימודיו בחר לטייל בלבנון. הוא וחבריו נסעו משם לדמשק, משם לממלכת הדרוזים סוודה, שם נתקלו בדרוזים רוכבים על סוסים בתלבושת מיוחדת, משם הדרימו  לירדן, משם ראו את ארץ ישראל. חצו את הגבול ליד צמח שבעמק הירדן וחזרו הביתה. בשנת 1934 יצא עם חבריו להכשרה ב"גבע" שם שימש כעגלון והוביל את המספוא.  הם התגוררו בעליית הגג של הרפת. בגבע שימש גם כרקדן וגם ניגן במפוחית. בראשון לינואר 1935 עברו לסדום בהפלגה כשהים היה מאוד סוער. כשהגיעו הקימו מחנה וגם תנור אפיה. אבי עבד במאפיה ובזמן הפנוי עבד במטבח ובנגריה. הירדנים אשר הגיעו מעבר הירדן עסקו בבניית ברכות אגירה של מלח וקלי. לאחר שנתיים עזב את חברת האשלג עקב שכר נמוך. אחר כך עבר עם משפחתו לרחובות רמת אהרון לשכונת שוטרים. שם אבי שימש כנוטר מפני שהערבים חיבלו בעצים בסביבה.

אחרי כשנה וחצי נקרא אבי על ידי אחד מה"הגנה" והצטרף לצוות השומרים על הפרופסור חיים וויצמן, שהיה באותו הזמן נשיא ההסתדרות הציונית. חבריו מבן שמן עברו לזיכרון. בזיכרון הוקם מחנה עם אוהלים וצריפים ולמחנה קראו "אלומות" בעצם הקבוצה הכשירה את עצמה לחיי קיבוץ. בסתיו 1940 עברה הקבוצה לפוריה עילית. אבי הצטרף אל הקיבוץ שם הקימו דיר לכבשים ורפת לפרות. אמי הגיעה עם חברותיה לחבורת הפועלות לקיבוץ ושם הכירו הורי והם התחתנו לאחר שלושה חודשים. ב-1947 עברו לישוב הקבע שנקרא אלומות. בקיבוץ עבד כ-15 שנה עם הכבשים, במדגה והיה אקונום של הקיבוץ. ב-1968 עזבנו את הקיבוץ עקב פירוקו.

אמי קלרה (אטינגר) הלל ז"ל

אמי נולדה בגרמניה ב 19.9.1922  כ"ז אלול תרפ"ב להורים שבאו מפולין בתקוה ששם יהיה להם יותר טוב מאחר ובפולין רדפו אחר היהודים.

בגרמניה נולדו להוריה של אמי ששה ילדים. אביה של אמי היה דתי. בשנת 1938 לקחו את הוריה של אמי וגם את שלושת אחיה ושתי אחיותיה לפולין, מכיוון שהיא לא הייתה בבית. היא הסתובבה ברחובות ובאחד הימים לקחה אותה חברה והסתירה אותה בביתה.

לאחר כחודש הסוכנות אספה אותה והעלתה אותה לישראל כשהיא לא יודעת מה קורה עם משפחתה. מאוחר יותר נודע לה שמשפחתה נלקחה למחנות הגטו. אח אחד שלה ואחות אחת שלה הצליחו להימלט כשאחותה עברה להתגורר בארצות הברית ואחיה הצליח להגיע לאוסטרליה. שאר המשפחה אביה, אמה, שני אחים ואחות נהרגו ע"י הגרמנים. לאמי היה קשה ליצור קשר עם אחרים כולל משפחתה ולכן היא לא סיפרה לאף אחד על מה שקרה לה בעבר. לכן אנו כבנותיה לא ידענו עליה כמעט שום דבר. אמי נפטרה ב 1995 עקב מחלה קשה.

על אחיותיי

אחותי הגדולה הלה נולדה באלומות הישנה ב 10.07.1944 י' בתמוז. את אלומות שזהו הקיבוץ שאבא שלי בחר לגור בו הקימו בתחילה בפוריה בגליל התחתון.

אחותי השנייה  שלומית נולדה באלומות בשנת 1947. אני נולדתי באלומות ב 02.12.1948.

אחותי השלישית טלי  נולדה באלומות בשנת 1951. ארבעתנו גדלנו והתחנכנו בקיבוץ. ב 1968 הקיבוץ התפרק וכל אחת הלכה לדרך אחרת.

שמעון פרס שהה באלומות 12 שנה עם שלושת ילדיו ציקי שהיא מורה לחינוך מיוחד ושני בניו.

הזוית האישית

ירדן: סבתא יקרה, אני רוצה להודות לך מקרב לב על כתיבת הסיפור המשפחתי שלנו, למדתי המון עלייך ועל המשפחה. תודה! אוהב, נכדך ירדן.

סבתא ציפי: שמחתי מאוד לקבל את ההזמנה להשתתף אתך בתכנית הקשר הרב דורי. הפגישות השבועיות שלנו נתנו לנו את האפשרות לעבוד ביחד ולהכיר אחת את השנייה טוב יותר. נהניתי מאוד לספר לך על חיי ועל משפחתי יותר לעומק. באהבה סבתא צפי.