מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא יונה: שתי אהבות – אהבה ללובה ואהבה לישראל

הקדמה

ביום הפגישה הראשונה של תוכנית "הקשר הרב דורי" בבי"ס הבילויים בגדרה, ביקשו מאתנו לכתוב ולקשור את נושא האהבה וסבא. חשבתי וביקשתי מסבא שמואל, שמלווה אותי בתכנית, לספר דווקא על אבא שלו סבא רבא יונה ז"ל. אני רוצה לספר על סבא רבא יונה וכך להכיר את מהלך חייו, כי לא הכרתי ולא ראיתי אותו אף פעם.

סבא רבא יונה הלך לעולמו מספר חודשים לאחר הולדתי במהלך אשפוזו בבי"ח. אני הנין הראשון מתוך ארבעה נינים של סבא רבא יונה, ושמי – יונתן, נבחר בגלל שהוא דומה לשם יונה. את סבא שמואל אני מכיר היטב ולכן דווקא סיפור חייו של סבא רבא יונה, שנולד לפני הרבה שנים בפולין, הוא שעניין אותי במיוחד. רציתי לדעת איפה הוא נולד, להכיר את בני משפחתו, איך חי בפולין, כיצד הכיר את סבתא רבתא לובה אותה אהב מאוד וכיצד עלו לארץ ישראל בה נולדו הורי ונולדנו אני ואחיי.

סבא רבא יונה ז"ל וסבתא רבתא לובה תיבדל לחיים ארוכים, נראים באיור 1, בו הם צעירים בשנות העשרים לחייהם, סמוך למועד היכרותם באוקראינה בשנת 1950.  באיור 2, ניתן לראותם בארץ ישראל, בשנות השישים לחייהם.

איור 1 – סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה בצעירותם

איור 2 – סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה בשנות השישים לחייהם

1. סבא שמואל

בחרתי לכתוב על סבא רבא יונה והנה קצת על סבא שמואל.

סבא שמואל הוא אבא של אבא שלי אסף. סבא שמואל ומשפחתו גרים במושב כפר אביב ליד גדרה. סבתא שלי זהבה היא אימא של אבא שלי אסף. סבא שלי בן 67 והוא יצא השנה לגמלאות. סבא שמואל הוא מהנדס במקצועו, מורה ועוסק גם בחקלאות.  סבא שמואל ומשפחתו גרים במשק של סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה. סבא שמואל עזר הרבה שנים לסבא רבא יונה בעבודות חקלאיות במשק; עבודה בגידולי שדה, עבודה בפרדס, עבודה בלולים, טיפול, האכלה וחיסונים לעופות וכן איסוף ביצים.

סבא שמואל עצמו אף עסק בגידול דבורים ורדה הרבה דבש מתוק וטעים. התחביבים שלו הם תיקון של הרבה סוגי דברים, אחזקת הבית, תיקון מכוניות וטרקטורים וגם הכנת מאכלים על האש ומזון מעושן. סבא שמואל אוהב לטפל בנו הנכדים, בי באחיי איימי ותום ובבת הדודה שלי נויה. אנחנו נמצאים אתו די הרבה זמן ביחד; בעיקר בערבים כשהורינו לא בבית וגם בחופשות מביה"ס.

סבא שמואל עלה לארץ ישראל ביחד עם סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה כבן יחיד. סבא שמואל הגיע ארצה, בשנת 1959, כאשר היה בן שמונה. ביחד איתם עלתה לארץ סבתא של סבא שמואל שהיא אימא של סבתא רבתא שלי לובה. לסבתא רבתא לובה ולסבא רבא יונה נולד בשנת 1962 בן, אח לסבא שמואל ושמו משה.

סבא שמואל התגייס לצה"ל בשנת 1970 ושרת כלוחם בחטיבת גולני ובהמשך שירת במילואים עד גיל ארבעים וחמש. סבא רכש את השכלתו האקדמית בארץ וכן בארה"ב.  הוא עבד בעיקר בתחומי ההנדסה וניהול פרויקטים בתעשייה בארץ ובעולם. סבא שמואל וסבתא זהבה, ראו איור 3, נישאו בשנת 1978.

בני משפחה אלו, הם גרעין המשפחה והבסיס ממנו צמח העץ הצעיר של משפחתנו הקטנה בארץ ישראל ואני חלק ממנה.

הקשר הרב דורי הישיר שלי לסבא רבא יונה מוצג באיור 4. הקשר הרב דורי המשפחתי הכללי שלי מוצג באיור 5.  סבא שמואל סיפר לי את סיפור חייו של אבא שלו ועבודה זאת מספרת את סיפור חייו של סבא רבא יונה ז"ל ואהבתו הרבה לסבתא רבתא לובה ולארץ ישראל.

איור 3 – סבתא זהבה וסבא שמואל

הקשר הרב דורי הישיר שלי לסבא רבא יונה מוצג באיור 4.  הקשר הרב דורי המשפחתי הכללי שלי מוצג באיור 5.

איור 4 – הקשר הרב דורי הישיר לסבא רבא יונה ז"ל

איור 5 – הקשר הרב דורי הכללי לסבא רבא יונה ז"ל

2. ילדות בפולין

סבא רבא יונה נולד בעיירה סטפן שבפולין, בשנת 1924. העיר סטפן באותה תקופה, שמיקומה מסומן במגן-דוד באיור 6, הייתה חלק משטח מדינת פולין (אזור סטפן לאחר סיום מלחמת העולם ה-2 הפך להיות חלק מברה"מ. לאחר פרוק ברה"מ למדינות, העיירה נמצאת היום בתחום מדינת אוקראינה).

לסבא רבא יונה היו שתי אחיות ושני אחים. משפחתו הייתה דתית והם התפרנסו בדוחק. באותה תקופה התנהלו חיי תרבות וחברה מפותחים בקרב הקהילות היהודיות ברחבי פולין. סבא רבא יונה היה חבר בתנועת "תרבות" אשר נוסדה לאחר מלחמת העולם ה-1. זאת הייתה למעשה רשת של בתי ספר עבריים עם זיקה רבה לתנועה הציונית. כחבר באירגון "תרבות" סבא רבא יונה התוודע לתנועה הציונית, למד על ארץ ישראל ורכש את השפה העברית.

3. מלחמת העולם השנייה

בשנת 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה הנאצית פלשה לפולין. באיור 6 ניתן לראות את פולין וגבולותיה, ערב מלחמת העולם ה-2, המסומנים בקו גבול אפור ובמספר 1939. כמו כן, מצוין במפה במגן דוד אזור העיירות סטפן בה סבא רבא יונה נולד וכן העיירה הקרובה קסטופול בה הקים את משפחתו לאחר המלחמה.

איור 6 – גבולות פולין במהלך ההיסטוריה

עם פרוץ המלחמה סבא רבא יונה היה נער בגיל חמש עשרה. עם כיבוש פולין ע"י הנאצים החלו רדיפות יהודים, הוטלו עליהם מגבלות רבות ומאוחר יותר הנאצים ריכזו את היהודים בגטאות והחלו בהשמדה שיטתית של היהודים אשר שיאה התבצע במחנות הריכוז שהוקמו ברחבי פולין.  להלן תאריכים חשובים במהלך חייו של סבא רבא יונה במהלך מלחמת העולם ה-2:

17-07-1941    כיבוש סטפן עיירת הולדתו של סבא רבא יונה ע"י הגרמנים.

05-10-1941    הקמת גטו סטפן.

01-05-1942    העברתו של סבא רבא למחנה עבודה בעיר קסטופול (כ-30 ק"מ מסטפן).

20-08-1942    חיסול גטו סטפן ע"י הגרמנים.

26-08-1942    חיסול מחנה העבודה קסטופול ע"י הגרמנים.

26-08-1942    סבא רבא יונה נמלט מהגרמנים במהלך חיסול הגטו.

01-01-1944    שיחרור אזור קסטופול וסטפן ע"י הצבא האדום.

סבא רבא יונה ברח על נפשו במהלך פעולת החיסול של מחנה העבודה בעיר קסטופול ע"י חיילי הצבא הגרמני בחודש אוגוסט שנת 1942. סבא רבא נמלט כאשר כל מה שהיה לו הוא הבגד לגופו ונעליים על רגליו. הוא ברח מידיי הגרמנים והסתתר ביער. מרגע ההמלטות מהגרמנים, היער היה המפלט ואזור בו סבא רבא יונה המשיך את חייו. החיים ביער היו ניסיון מתמשך של התחמקות מרדיפות הגרמנים הנאצים ומהפולנים ששיתפו פעולה עם הגרמנים. סבא רבא יונה ניפגש ביער עם נמלטים נוספים, חבריו היהודים מהעיירה.  הם היתארגנו בקבוצה בניסיון לנהל חיים תוך כדי התחמקות ובריחה מתמדת מהגרמנים. אני חושב שסבא רבא יונה היה אמיץ כאשר כנער בודד ומחוסר כל ברח מהגרמנים, הסתתר וחי תקופה ארוכה ביער.

4. סיום המלחמה

בחודש ינואר 1944, שוחרר אזור העיירות קסטופול וסטפן ע"י הצבא האדום הרוסי אשר החל להדוף את הכובש הנאצי מאדמות פולין מערבה. בשנת 1945, היסתיימה מלחמת העולם ה-2. גרמניה הנאצית הובסה ונכנעה לבעלות הברית שכללו בעיקר את מדינות ארה"ב ואנגליה במערב ואת ברה"מ (ברית המועצות) במזרח. סבא רבא יונה שרד את תקופת הכיבוש הנאצי בשהייה במיסתור ביער במשך של כשנה וחצי עד שהאזור שוחרר ע"י הצבא הרוסי. עם סיום המלחמה סבא רבא יונה היה בן 21. בגמר המלחמה נעשה הסדר חלוקת אזורים שונים שהיו תחת השלטון הכובש הגרמני ונוצר סדר טריטוריאלי חדש באירופה. לאחר הסדר זה בין המדינות, אזור עיר הולדתו של סבא רבא יונה, סטפן שהיה בתחום מדינת פולין ערב המלחמה, הפך חלק מאזור הכיבוש הרוסי וסבא רבא מצא עצמו בגמר המילחמה תחת השילטון של ברה"מ במדינת אוקראינה.

מרגע זה החל פרק חיים חדש עבור סבא רבא יונה. סבא רבא חזר לאזור הולדתו בסטפן לפגוש את משפחתו אך לאכזבתו ותדהמתו המרה לא מצא אף לא אחד מהם. הוא נוכח לדעת כי שתי אחיותיו, שני אחיו והוריו נרצחו ע"י הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם והוא האדם היחיד מבני משפחתו ששרד את מאורעות וזוועות המלחמה. סבא רבא יונה מצא עצמו לבד ובודד בסביבתו "החדשה" שנוצרה לאחר מלחמת העולם ה-2.

5. חזרה לחיים בברית המועצות

עם סיום מלחמת העולם ה-2 סבא רבא יונה לא ידע למעשה איך, כיצד והיכן להמשיך את חייו.  כגבר צעיר בגיל 21, אשר למעשה איבד את מרבית שנות נערותו, החליט להיצטרף ולשרת בצבא האדום הרוסי. כך החל שירות כחייל בצבא רוסיה שאך לפני מספר חודשים הביס, הכריע והדף את צבא גרמניה הנאצית. בתחילת דרכו במסגרת הצבא האדום הרוסי סבא רבא יונה השתתף בהרבה פעולות עונשין נגד משתפי הפעולה עם הנאצים.  הוא שירת בצבא הרוסי כשלוש שנים, הישתחרר מהצבא, והחל את חייו באזרחות בסביבת אזור הולדתו בפולין אך עתה, תחת השלטון של מדינת אוקראינה שהייתה חלק מברה"מ.

בשלוש התמונות מטה ניתן לראות את סבא רבא יונה במדי צבא רוסיה בחברת חבריו לשרות הצבאי.

בשנת 1948, עם השחרור מהצבא הרוסי והיציאה לאזרחות, סבא רבא יונה שוב שקל את דרכו. הוא חיפש תעסוקה והחליט ללמוד את מקצוע החייטות. הוא החל לעבוד בבית מלאכה קטן שעסק במלאכת החייטות ועבר קורס והישתלמות במקצוע זה. באיור 7 רואים את סבא רבא יונה עובד כחייט לפרנסתו.

איור 7 – סבא רבא יונה (משמאל) כחייט

6. אהבה לסבתא רבתא לובה

סבא רבא יונה החל אט אט לחזור למסלול חיים נורמאליים לאחר תלאות המלחמה, הסבל המתמשך, חוסר הוודאות והאובדן המוחלט של המשפחה. בשנת 1950, הוא פגש את האחת שתהפוך אשתו ואהבת חייו – סבתא רבתא לובה לבית מיימן. הם ניפגשו בעיירה קסטופול, אותה עיירה בה הוקם ע"י הגרמנים מחנה העבודה ממנו ברח. סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה עברו ושרדו את מאורעות המלחמה ולשניהם היה רקע ועבר דומים. שניהם עברו תקופת חיים קשה במהלך המלחמה אשר בסיומה סבא רבא יונה נותר לבד ללא משפחה כלל וסבתא רבתא לובה נותרה עם אח אחד בשם חיים ואימא ששמה ריבה.

לאחר היכרות קצרה, סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה נישאו והתגוררו בעיירה קסטופול. באיור 8 ניתן לראות את תעודת רישום הנישואין שלהם במשרד הפנים האוקראיני, שהוצאה לאחר שנישאו בהסתר בטקס דתי יהודי כדת משה וישראל. ההיכרות והנישואין אירעו כשנתיים לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. בשנים אלו סבא רבא יונה החל לפתח שתי אהבות גדולות אשר עיצבו את והשפיעו על כל מהלך חייו. אהבה לסבתא רבתא לובה ואהבה לארץ ישראל.

איור 8 – תעודת נישואין של סבתא רבתא לובה וסבא רבא יונה

האהבה לסבתא רבתא לובה התממשה בהקמת משפחה חדשה. האהבה למדינת ישראל הצעירה הפכה מחלום לתוכנית שמטרתה לעשות עלייה ארצה. החיים היומיומיים התמקדו בעבודה לפרנסת המשפחה הצעירה אך ברקע תמיד הייתה השאיפה להגשים את חלום העלייה לארץ ישראל. סבא רבא עבד כחייט וסבתא רבתא החלה לעבוד במשרד להנהלת חשבונות בתחום היערנות.  בשנת 1951, נולד סבא שמואל.

באותן שנים, בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת, לא התאפשרה עליה מברה"מ למדינת ישראל הצעירה שאך זה עתה "נולדה". לעומת זאת, מדינת פולין אפשרה עליה של יהודים לישראל. לאחר מספר שנים, מצאה יהדות בריה"מ את הדרך לעלות למדינת ישראל. תהליך העלייה לישראל התבסס על עזיבת יהודים את בריה"מ לפולין ולאחר מכן עליה לישראל. תהליך העלייה ארצה היה מורכב וקשה אך השאיפה והגשמת חלום העלייה ארצה גברה על כל הקשיים והמכשולים.

כזכור, רבים מבני הקהילה היהודית מצאו עצמם בברה"מ לאחר מלחמת העולם ה-2 בגלל שינוי בגבולות של מדינות אירופה ובעיקר פולין. סבא רבא יונה השתייך לפני המלחמה ליהדות פולין ולאחר המלחמה מצא עצמו בבריה"מ.

למעשה, הוא נחשב פליט וככזה התאפשר לו ע"י שלטונות בריה"מ לחזור לארצו פולין, בה נולד וחי עד מלחמת העולם ה-2. על סמך המעמד שלו כפליט בברה"מ התבססה תכניתו לעלות ארצה דרך פולין. זאת היתה אז תכניתם של רבים מאנשי יהדות פולין שמצאו עצמם בבריה"מ שלאחר המלחמה.

תחילת העלייה והמסע לארץ ישראל החל בשנת 1957, כאשר שלטונות בריה"מ התירו לסבא רבא יונה ולסבתא רבתא לובה לחזור לפולין ארץ הולדתם. סבא רבא יונה, סבתא רבתא לובה, בנם – סבא שלי שמואל וכן הסבתא של סבא שמואל ריבה, עזבו את בריה"מ מחוסרי כל ועברו לפולין כצעד ראשון להגשמת חלום העלייה לארץ ישראל.

7. שיבה לפולין

המשפחה הצעירה הגיעה לפולין במעמד של פליטים השבים לארץ הולדתם והתיישבה בעיירה קטנה בשם דז'רז'יונוב שליד העיר ברסלב שבדרום מערב מדינת פולין. לעיירה זאת הגיעו משפחות יהודיות נוספות מבריה"מ כאשר מטרתם היא עלייה לארץ ישראל. באיור 9 ובאיור 10 מוצגות תעודות הפליט של סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה שהונפקו להם ע"י שלטונות פולין.

איור 9 – תעודת פליט של סבא רבא יונה

איור 10 – תעודת פליט של סבתא רבתא לובה

המשפחה החלה תקופת הסתגלות חדשה בפולין, תהליך הסתגלות שני, עתה בפולין, לאחר גמר המלחמה. סבא רבא יונה החל לעבוד כחייט. ביחד עם חברים הם פתחו בית מלאכה לעבודות תפירה וחייטות והתפרנסו למחייתם.  סבתא רבתא לובה ניצלה את התמחותה כמנהלת חשבונות והתקבלה לעבודה במשרדי הקהילה היהודית שבעיירה. החיים בפולין לא היו פשוטים; היה צורך להתרגל ולהסתגל לתרבות חדשה, ללמוד את השפה הפולנית ולקיים חיי משפחה וקהילה במקום החדש.

סבא שמואל החל את לימודיו בכיתה א' בביה"ס היסודי של הקהילה היהודית בעיירה דז'רז'יונוב. היות שהוריו, אבא יונה ואמא לובה, היו עסוקים בענייני הפרנסה, סבא שמואל היה באחריותה של סבתא ריבה, אמא של סבתא רבתא לובה. סבתא ריבה ז"ל, היתה אז בתחילת שנות השישים לחייה והיא טיפלה בענייני הבית ובסבא שמואל שהיה אז בגיל 7.  באיור 11 ניתן ליראות את סבא שמואל מבלה בחברת סבתא ריבה בגן סמוך לביתם בלימוד רכיבה על אופניים.

איור 11 – ריבה וסבא שמואל בפולין

החיים התנהלו במסגרת הקהילה היהודית הקטנה שבעיר וזאת הייתה מאורגנת במרכז היהודי הקהילתי שכלל בית כנסת ופעילות חברתית. במקביל לתהליך ההסתגלות של המשפחה בפולין, סבא רבא יונה החל בטיפול בענייני העלייה לישראל. הטיפול והסדרת העלייה לישראל ארכו קרוב לשנתיים ובסוף שנת 1958, ניתן ההיתר הנכסף ואושרה עליית המשפחה לארץ ישראל. סבתא רבתא לובה, איור 12, צוידה באשור בשפה העברית מראש הקהילה בעיר מר אלכסנדר וולפה כי עבדה במוסדות הקהילה.

איור 12 – אשור עבודה בפולין לסבתא רבתא לובה

8. אהבה ועלייה לארץ ישראל

החלום התגשם והפך למציאות. סבא רבא יונה ומשפחתו הגיעו לארץ ישראל בחודש ינואר, חורף שנת 1959. המסע והעלייה לארץ ישראל תם אך לא נישלם; פעם שלישית בתוך עשור מתחילים תקופת הסתגלות והתאקלמות אלה שהפעם בארץ המובטחת – ארץ ישראל.

סבא רבא יונה עם משפחתו הגיעו ארצה לעיר חיפה על גבי ספינה ששמה "ישראל". מחיפה הסיעו אותם במשאית הישר לעיר קריית-גת. המשפחה שוכנה בבניין מגורים שכלל שני חדרים, מטבחון, וחדרון שירותים ומקלחת.  לאחר התארגנות של מספר ימים סבא שמואל החל ללכת לכתה א' בבי"ס יסודי וסבא רבא החל לחפש עבודה. עברו ימים אך עבודה לא נמצאה בסביבת קריית-גת.

לאחר זמן מה, סבא רבא הצטרף לקבוצת עובדים שאורגנה לצאת לעבודות דחק. עבודות דחק היו מקובלות בארץ בשנות החמישים והשישים. אלו היו עבודות יזומות אשר אורגנו ע"י ידי המוסדות לקליטת עליה והיוו תעסוקה לעולים חדשים שלא התאפשר להם להשתלב ולהיקלט בעבודות משק העבודה הרגיל. עבודות אלו היו עבודות פיסיות קשות, עבודות חוץ שהתקיימו ברחבי הארץ בהם העובדים היו חשופים לשמש החמה בקיץ ולגשם והקור בחורף. עבודות הדחק הופעלו ע"מ למנוע אבטלה ולספק מקור פרנסה מינימאלי לקיום משפחה. עבודות אלו שהופעלו על ידי המדינה היוו למעשה תחליף לתוכניות ביטוח האבטלה שנהוגות היום.

במסגרת תוכנית עבודות הדחק, סבא רבא יונה היה נוסע כל בוקר מקריית גת לאתרי עבודות התשתית של מה שיהפוך לימים העיר אשדוד שבנייתה החלה בשנת 1956. עבודות אלו היו יזומות בהתאם לצורך בידיים עובדות בפרויקטים לפיתוח ותשתית. העבודות לא היו קבועות ועל כן היה קושי רב בפרנסת המשפחה. סבא רבא יונה החל לעסוק גם בעבודות מזדמנות אחרות ובהן עבודות בתחומי החקלאות. סבא רבא יונה החל לעבוד כפועל חקלאי בכפרים שבאזור "גדרות".  כפרים אלו הוקמו בתחילת שנות החמישים סביב מרכז קהילתי "עשרת" במסגרת מועצה אזורית גדרות.

עם הזמן סבא רבא יונה עסק יותר בעבודות כפועל חקלאי במשקים במושבי "גדרות" והפסיק לצאת לעבודות הדחק. כעבור כשנה נפלה ההחלטה לעזוב את העיר קריית-גת, לעבור למשק במושב כפר-אביב ולהתמקד בעבודות החקלאות.

9. התבססות בארץ ישראל

מעבר המשפחה לכפר-אביב וההשתלבות לתוך קהילה התיישבותית חקלאית הייתה התנסות חדשה למשפחה הצעירה שאך זה עתה הגיעה לארץ ישראל. היו חששות רבים משינוי בצורת החיים הבלתי מוכרת ובעיקר לא ברור היה מהו העתיד ומהם הקשיים הצפויים באורח החיים בכפר ובתחום החקלאות.

הקמת מושבים ופיתוח ההתיישבות בארץ ישראל היו באחריות "הסוכנות היהודית" ואזור "גדרות" ובהן כפר-אביב היו חלק מתוכנית ההתיישבות הארצית ופיתוח המגזר החקלאי. הסוכנות היהודית תמכה וקידמה התיישבות ואכלוס הכפרים במהלך העשורים הראשונים שלאחר הקמת מדינת ישראל. באותה תקופה של סוף שנות החמישים כשליש מתוך כשבעים משקים בכפר אביב לא היו מיושבים. יותר מכך, כתוצאה מקשיי היקלטות והסתגלות לתנאי החיים, תחלופת המתיישבים הייתה גבוהה ובמקרים רבים הם נטשו את מישקם ועברו לעיר או ירדו מהארץ. תופעה זאת הייתה אופיינית עד למחצית הראשונה של שנות השישים.

הסוכנות היהודית תמכה בפיתוח וסיוע למשפחות שהתיישבו בכפרים. סיוע זה התבטא בעזרה בהקמת מבנים חקלאיים, סיוע ברכישת סוסים וכלים חקלאיים פשוטים וסיוע בקניית פרות להקמת רפת ומשק חלב. סבא שמואל מספר כי עזר לסבא רבא יונה בעבודות המשק החקלאי בהתהוותו. סבא שמואל יחד עם סבא רבא יונה באמצעות הסוס והמחרשה הידנית הכינו את השדה לקראת זריעת גידולי תירס וסוגי מספוא אחרים אשר שימשו להזנת הפרות. סבא, אז ילד בגיל 10 לערך, הוביל את הסוס באפסר וסבא רבא נהג את המחרשה.  הם עבדו יחד בהעברת והתקנת צינורות אלומיניום ששימשו כקווי השקיה בהמטרה של גידולי השדה. הם קצרו בצורה ידנית את הירק שגידלו, העמיסו והובילו אותו ע"ג עגלה רתומה לסוס והאכילו את שתיים או שלוש הפרות שעמדו בסככה קטנה ליד הבית.  עם חלוף השנים ועבודה יומיומית קשה ומפרכת, המשק החקלאי התרחב במקצת והתווספו לו ענפי חקלאות קטנים אחרים כגון לול עופות ופרדס קטן אך אלו עדיין לא סיפקו את צרכי הקיום של המשפחה הקטנה.

באיור 13 מוצג מסמך של הסוכנות היהודית מחודש ינואר שנת 1962, אשר מכיל רשימת ציוד שנמסר ליונה רסיס לטובת המשק החקלאי. באיור 14 מוצג מסמך נוסף המעיד על התחשבנות של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל על-שם סבא רבא יונה רסיס בגין 4 פרות משנת 1970.

איור 13 – מסמך הסוכנות היהודית על מסירת ציוד חקלאי

איור 14 – מסמך הסוכנות היהודית על-שם סבא רבא יונה

בנוסף לעבודה במשק החקלאי, סבא רבא יונה המשיך לעבוד הן כפועל חקלאי במשקים גדולים בכפר אביב והן בעבודות מזדמנות אחרות וזאת על-מנת להגדיל את ההכנסה שנמצאה אך בדוחק רב.

סבתא רבתא, לובה, היתה מעורבת ופעילה מאוד בעבודה לצורך הגדלת ההכנסה שנדרשה לקיום המשפחה. סבתא רבתא לובה בהגיעה לכפר אביב החלה לעבוד כמנהלת חשבונות. היא השתתפה בקורסים ללימוד השפה העברית ראה אישור על השתתפות ב"אולפנית לעברית" באיור 15, שאורגנו בכפר אביב והועברו ע"י מי שהיה אז מנהל ביה"ס היסודי בגדרות מר ישראל גורלניק. במקביל לעבודתה כמנהלת חשבונות היא עזרה גם בעבודה המשק. סבתא רבתא לובה סייעה לסבא רבא יונה בעיקר בטיפול במשק החי. היות שעבודת המשק בתקופה של שנות השישים התבססה על עבודת כפיים, עיקר עבודתה התמקד בהאכלת עגלים ועגלות צעירות ברפת ועבודות חיסון האפרוחים בבית האימון ועופות הלול. עבודות אלו נעשו לאחר שעות העבודה במשרד להנהלת חשבונות בו עבדה ובמהלך סופי השבוע.

איור 15 – אשור משרד החינוך על לימודי אולפנית לעברית

סבא רבא יונה תרם את חלקו למדינה כאשר גויס לצה"ל לשירות צבאי כאיש מילואים. הוא הספיק לשרת במילואים כאשר היה במהלך שנות הארבעים והחמישים לחייו.

לאחר כעשר שנות עבודה קשה ומאומצת ולאחר ההתבססות הראשונית בכפר, סבא רבא יונה הרחיב במקצת את הפעילות במשק המשפחתי והמשיך לעבוד גם בעבודות חוץ.  לקראת שנות השבעים של המאה הקודמת סבא רבא יונה רכש רכב מסחרי קטן – טנדר, ע"מ ליעל את עבודות המשק והעבודה שביצע מחוץ למשק.  באיור 9 ניתן לראות את המשפחה – סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה עם סבא שמואל בגיל 16 ואת אחיו של סבא שמואל משה בגיל 5.

איור 16 – סבא רבא יונה, סבתא רבתא לובה, סבא שמואל ואחיו משה

בשנת 1995 לערך, הגיע סבא רבא יונה לגיל שבעים והפסיק את עבודתו מחוץ למשק. הוא התמקד בעבודות המשק בלבד ובאותה תקופה הוא טיפל בלהקת עופות להטלת ביצים וכן בטיפול בפרדס.  סמוך לאותה שנה סבתא רבתא לובה יצאה גם כן לגימלאות ופרשה מעבודתה כמנהלת חשבונות – עבודה בה עסקה במשך כארבעים וחמש שנים בארץ, בפולין ובברה"מ.

סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה, לאחר יציאה רשמית לגימלאות, המשיכו לעבוד יחד ולהפעיל משק חקלאי קטן.  סבתא רבתא לובה סייעה לסבא רבא יונה בעבודות המשק ושניהם קיבלו מידי פעם עזרה משני בניהם, סבא שמואל ואחיו משה. סבא רבא יונה ז"ל נפטר בשנת 2008, בגיל 84 וסבתא רבתא לובה, תיבדל לחיים ארוכים, מתגוררת עד עצם היום במשק בכפר אביב לצד סבא שמואל וסבתא זהבה.

ניתן בהחלט לומר בצורה חד משמעית כי סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה, שניהם באהבה והערכה הדדית שמתבססת על כשישים שנים של חיי נישואין, אהבה, חברות, שיתוף פעולה פורה וחברות ללא פשרות, שיקמו את חייהם והחזירו משפחה למסלול של חיים וסגסוג בארץ ישראל.

10. תקומה

כששוחחתי עם סבא שמואל לקראת כתיבת פרק סכום לעבודה משותפת זאת, חשבנו כי יתאים יותר לסיים עבודת הכתיבה ולהגדיר את פרק הסיום במושג תקומה. חשבנו שלא מתאים לכתוב פרק סיום לחיבור אשר מתאר תקופת חיים שהחלה לפני שנים רבות ועדיין נמשכת ומתפתחת עד עצם ימים אלו. למעשה, מפגישה בין שני אנשים צעירים – סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה, לאחר מלחמת העולם ה-2 ולאחר ששרדו את התופת והגרוע מכל – החל תהליך שהתאפיין בחתירה למטרה שבמרכזה הקמת משפחה, חזרה לחיים נורמאליים תוך רצון לממשם בארץ ישראל; תהליך שמתקיים ונמשך ע"י דורות ההמשך עד עצם ימים אלו.

סבא שמואל סיפר לי במהלך העבודה כי בפגישות בינו ובין סבא רבא יונה נושא החיים לאחר המלחמה עלה לשיחה פעמים רבות.  סבא שמואל סיפר כי הנושא החשוב והמשמעותי ביותר עבור סבא רבא יונה הוא כי הוא וסבתא רבתא לובה בחלומם הכי ורוד והיפה לא יכלו להעלות על דעתם כי יצליחו לצאת מהתופת, להשתקם במהלך השנים ולקיים חיי משפחה נורמאליים. עצם העובדה שהם, סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה זכו לראות את בניהם – שמואל ומשה, ולאחר מכן את נכדיהם, אסף, נחמה וגיא – לומדים באותו בי"ס יסודי הוא אות וסימן להמשכיות רב דורית וכי הם אכן הצליחו להשתקם, להקים משפחה ולחיות חיים נורמאליים בארץ-ישראל.

סבא שמואל מספר כי סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה השקיעו במהלך השנים מאמץ ארוך ומתמשך בקיום ושמירת הקשר המשפחתי. הם אהבו ואוהבים את בני המשפחה ללא תנאי.  הם השתתפו והיו פעילים בגידול וחינוך נכדיהם – אסף אבא שלי, דודה נחמה ודוד גיא.

סבא שמואל מוסיף כי הוא למד משהו מאוד חשוב בחיים מסבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה וזה שמירת הקשר המשפחתי תוך מתן כבוד האחד לשני ועזרה הדדית בכל אשר ניתן. למדתי מסבא שמואל משפט מאוד חשוב בהתייחסותו לקשרי משפחה והוא כי "אין חזק ממשפחה חזקה".

במהלך העבודה על חבור זה התוודעתי לפרק חיים של בני משפחה שלא הכרתי. אני שמח שביקשתי מסבא שמואל לספר את סיפור חייו ואהבותיו של סבא רבא יונה ז"ל. מעבודה זאת של הקשר הרב דורי למדתי רבות על מהלך חייהם של סבא רבא יונה ז"ל וסבתא רבתא לובה. הבנתי את מסלול החיים המורכב והקשה שהם עבור. קשה להבין מה הם הרגישו ואיך הם חיו בתנאי המלחמה הנוראיים. קשה לתפוס כיצד הם התמודדו עם כל קשיי החיים שלאחר המלחמה באוקראינה, אחר כך החיים בפולין וגם הקושי הרב שבהתאקלמות הארוכה בארץ ישראל. מספור חייהם למדתי כי במאמץ ובדבקות לקיים שאיפה וחלום, ניתן להתמודד עם קשיים עצומים, להתגבר עליהם ולהשיג את אשר שואפים אליו.

עתה, עם סיום העבודה ולאחר שהכרתי את מהלך חייו של סבא רבא יונה, מצער אותי עוד יותר שלא התאפשר לי להכירו בעודו בחיים.

תם ולא נשלם.

חיי המשפחה מתנהלים היום כאשר אני, אחיי איימי ותום ובת דודתי נויה – מהווים דור רביעי לניצולי שואה. אין אנו מסכמים, אלא ממשיכים מורשת ודרך חיים שהתוו לנו סבא רבא יונה וסבתא רבתא לובה. דרך חיים שיש בה כבוד הדדי, אהבת בריות ובעיקר אהבת בני המשפחה, בדגש מכוון על חתירה מתמדת להרחבה והמשכיות המשפחה לדורות לבוא, כאן בארץ ישראל – אכן תקומה.

הזוית האישית

עברנו חוויה מעצימה וייחודית. זאת הייתה הזדמנות נדירה לסבא ונכד לשהות יחד בין כתלי בית-ספר, לשוחח, לספר ולתעד סיפור חיים מכונן, שתחילתו אבדן, שפל וחיפוש דרך והמשכו שיקום ותקומה, אשר מטווים ומשפיעים על חיינו בימים אלו ועל עתיד הדורות לבוא.