מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה דרורי, נולדתי בשנת 1950 במושבה רעננה. יש לי שלושה ילדים: אילן, אלון ואילנית, ועשרה נכדים. כיום אני עובדת בבית הורים השלום בהרצליה ועוזרת לקשישים ומלווה אותם. נולדתי בבית אבי. היה מיילד ולאחר מכן הזמינו אמבולנס ולקחו אותנו לבית חולים ליולדות בכפר סבא. לאחר שבוע חזרנו הביתה למושבה רעננה, לרחוב השחר 55.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, המלחמה ארכה שישה ימים ובה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים. עם שחר תקף חיל האוויר הישראלי את חיל האוויר המצרי והשמידו תוך שעות מספר. לאחר מכן תקף חיל האוויר הישראלי את חילות האוויר של סוריה וירדן. במקביל נכנס צה"ל לחצי האי סיני, וכעבור שלושה ימים השתלט על כל שטחו. עד ה- 7 ביוני כבש צה"ל את מזרח ירושלים, בקעת הירדן, הר חברון וכל אזור יהודה ושומרון), הגדה המערבית (שהיו קודם לכן חלק מירדן). ב- 9 ביוני התחיל הקרב על רמת הגולן, וב- 11 ביוני כבר הייתה הרמה בידי ישראל. ב- 11 ביוני נסתיימה המלחמה.

בזמן הזה אני הייתי בת 17 ותלמידת תיכון, בעקבות המלחמה לא היו לימודים במשך חודשיים (בערך). אני וכל התלמידים בזמן הזה התנדבנו בבתי חולים עד שפרצה המלחמה. באותה תקופה לא היו מקלטים אז חפרנו שוחות בשבילים בכדי להסתתר. באחת הפעמים שהיו הפגזות, התחבאנו בשוחות והחולות מהשוחות נפל עלינו. נבהלנו מאוד. למזלנו באותו הזמן אבא שלי שהיה במשמר האזרחי עבר במקרה באותו מקום ובא לחלץ אותנו. הפעם היה לנו מזל גדול כי ההפגזות היו קרובות מאוד.

משפחתי הגרעינית

הזוית האישית

אילנה: חשוב לדעת לחיות במדינה ולאהוב אותה, לשרתה נאמנה, להיות צנועים ולא שאננים ולכבד כל אדם באשר הוא.

יהונתן: אני למדתי מהסיפור של סבתא שלא היו לה חיים פשוטים בכלל, ולמדתי המון על הילדות שלה.