מאגר סיפורי מורשת

ילדות

נולדתי בירושלים למשפחה מסורתית.

אבי קרא לי תקוה כי נולדתי בתקופת המאורעות בתקוה לימים שקטים וטובים יותר. היינו שבעה ילדים בן אחד ושש בנות וגרנו בדירה מצומצמת למדי, אך לא הרגשנו שום מחסור.  הבנות הבוגרות עזרו בעבודות הבית כי אמא עזרה לאבא בחנות שהייתה למשפחותינו.

בהיותי בת-9 הייתה הכרזת המדינה באו"ם. כולנו יצאנו לרחובות בריקודים ושירה למרות שהיה אז אמצע הלילה, כעבור כמה חודשים פרצה מלחמת השחרור.

תולדות המשפחה

אני נולדתי בארץ, דור שישי למשפחת סלומון. לפני למעלה מ-200 שנה עלה הר"שז  [רבי שלמה זלמן צורף]  לירושלים לעיר העתיקה והיה אחראי על חידוש בית הכנסת "החורבה". עם הזמן שינה שמו לסלומון הוא היהודי הראשון שנירצח על ידי ערבי .

אחד מצאצאיו הוא יואל מושה סלומון שמוכר על ידי רבים במיוחד בשיר בוקר צח. הוא היה דודו של סבי.

סבי, הקים את תחנת הקמח הראשונה שעבדה בעזרת חמורים בעיר העתיקה. עם הזמן העביר את התחנה לעיר החדשה ובמקום חמורים הוא הזמין מנוע מגרמניה התחנה הזאת נשרפה וזה גרם לקושי כלכלי גדול למשפחה.

בגרותי

אני למדתי בבית ספר דתי ולאחר התיכון למדתי בסמינר "בית הכרם" במגמת גננות.

את שרותי הצבאי עשיתי בהנדסה קרבית כפקידת  ציוד צבאי. לאחר שנה הייתה לי אפשרות להיות גננת במסגרת צבאית. מהלך שרותי היה בקיבוץ "עין השלושה". לאחר שנה קיבלתי עבודה כגננת במושב "בית עזרא" שקרוב "לבאר טוביה" וכך הכרתי את אלישע בעלי. בנינו את ביתנו במשק של משפחתו. במשק הייתה רפת ואלישע חלב פרות וגידל עגלים. בימים ההם הכל היה קשה יותר כי העבודה הייתה ללא עזרת פועלים.

לפני 22 שנים אלישע נפטר ממחלה קשה  ועבודת המשק עברה לבני אושיק.

הזוית האישית

סבתא תקווה הציגה בפני הנכד רן את הקשר רב הדורות של משפחתה לארץ, וליואל סלומון מן השיר, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי