מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שנות ילדותי בכפר יבנה

סבא אמנון עם מקס ואלמוג
חג פורים בצעירותי
חיים שכאלה

נולדתי בחורף של שנת 1951 בבית היולדות ברחובות. זה היה אחד מהחורפים הגשומים והקשים שהיו אי פעם בארץ.

בסוף השנה הקודמת עלו הוריי לארץ מעיראק במבצע "עזרא ונחמיה"בשנה הראשונה חיו באוהל צבאי במעברה, ליד קיבוץ גבעת ברנר, סמוך לעיר רחובות. הוריי מספרים שבאמצע טקס ברית המילה שלי התמוטט האוהל ביגלל הרוחות העזות והגשמים השוטפים.

זמן קצר אחר הולדתי עברנו לגור בצריף עץ בכפר יבנה. הכפר הכיל שכונות צריפים של עולים כמונו, בתים ערביים נטושים ששימשו למגורים ולחנויות, ושיכונים מעטים. גרנו שם במשך עשר שנים כמעט.

בצריף שבו גרנו לא היו מים זורמים, למעט כיור במטבח, לא חשמל, לא מקלחת, לא גז או אמצעים אחרים וכמובן ללא שרותים צמודים.

אימי בישלה על גבי פתיליות נפט, חיממה מים בגיגיות על גבי פרימוס על מנת שאפשר יהיה להיתקלח בתא ששימש כמקלחת, הבית הואר בלילה באמצעות עששיות נפט שלאורן גם הכנתי את שיעורי הבית.

סביב שכונות הצריפים היו שדות חקלאיים ושדות בר רבים בהם צמחו מינים רבים של פרחים ושוטטו בהם חיות בר כמו חתולים, כלבים, שועלים, תנים ונחשים. היינו מבלים שעות בשוטטות בשדות וברדיפה אחרי פרפרים וחרגולים. שיחי צבר רבים גדלו בסביבה והילדים הגדולים והאמיצים בינינו היו קוטפים את פרי הסברס בעזרת מוט ופחית שימורים ריקה שהוצמדה לקצהו.

המשחקים הנפוצים בקרב הילדים היו קפיצה על חבל, קלאס, חמש אבנים, תקיעת יתד באדמה, תופסת, מחבואים, חמור חדש, חמור ארוך, חישוקי חביות ועוד מישחקים נוספים שלא נידרשו להם אמצעים חומריים.

עם רדת הערב היו רוב התושבים מתכנסים בבתיהם בגלל הפחד ממסתננים ומפידאין וכן מחיות בר. יללות שועלים ותנים היו נשמעות מרחוק.

בראשית שנות החמישים הוכרז על מצב של "צנע" בארץ: מצרכי אוכל בסיסיים נמכרו באמצעות תלושים ממשלתיים בצרכניות מוסמכות. אני זוכר את סבתי עומדת בתור ארוך בפתח של חנות הדגים שם היו קונים דג "פילה". מי שידו הייתה משגת רכש מצרכים בשוק השחור שפרח בארץ.

בעירק היה אבי סוחר תבלינים מצליח. כמובן שבארץ הוא זנח את עיסוקו ובשנים הראשונות הוא עבד בעבודות שונות בחקלאות, בפרדסים ועוד.

אימי היתה יוצאת מידי פעם לקטיף ירקות, בוטנים ותפוחי אדמה בשדות שבסביבה.

סבתי שגרה עמנו נסעה מידי פעם באוטובוס למושבים שבסביבה ליום כביסה כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

היות והצריף לא חובר לחשמל השתמשנו במקרר קרח ולכן גם היה צריך לקנות אוכל טרי כמעט מידי יום. מוכר הקרח היה עובד יום יום נוהג בעגלה וחמור ומצלצל בפעמון נחושת. כך גם היה עם מוכר הנפט, החלבן היה מגיע בשעת בוקר מוקדמת, רכוב על אופניים נושא עליהם כדי חלב גדולים, עובר בין הצריפים ומוכר חלב טרי. כמעט מידי בוקר לפני ההליכה לבית הספר, יצאתי למרכז הכפר, שם פעלה במבנה ערבי נטוש מאפיית פיתות עירקיות שמשכה רבים מתושבי הכפר. הפיתות הרחניות פיתו אותי לאכול מהן כל הדרך חזרה.

כזכור לא היה חשמל בשכונה ולכן לא היה בביתנו רדיו, עיתונים כמעט ולא נמצאו ולכן ידענו על המתרחש ושמענו חדשות בעיקר מידיעות ושמועות שהעבירו השכנים והמבקרים אילו לאילו.

כמו בישובים רבים בארץ גם בכפר יבנה התגורר "שוטה הכפר". הוא היה בחור צעיר, לבוש תמיד בבגדים חומים וחבש כובע "ברט" חום. הוא הסתובב כל היום בשקט ברחבי הכפר. הילדים צעקו לו מרחוק "משיגנע" וברחו כי לפעמים רדף אחריהם.

חיינו בכפר יבנה במשך כ- 10 שנים כמעט ומשם עברנו לאשדוד וגרנו בדירת שיכון קטנה. אנו גרים באשדוד עד היום. במשך השנים, המשפחה גדלה והתרחבה, נולדו לי אחים ואחיות, ייסדתי משפחה והיום כבר חיים ילדי הדור השלישי והרביעי.

עברנו לאשדוד בשנת 1960 לדירת שיכון קטנה, שם גדלנו ששת אחיי ואחיותיי, הורנו וסבתנו. שכנינו לשיכון הכירו זה את זה דלתות הדירות היו פתוחות ומכל דירה עלו קולות של שיחות וריחות של תבשילים.

את לימודיי התיכוניים השלמתי באשדוד, גוייסתי לצבא ושירתתי 4 שנים ביחידת צנחנים. לאחר לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטה התחלתי לעבוד בחברת החשמל, והשלמתי כ- 40 שנות עבודה עד יציאתי לגימלאות. בעיר אשדוד התחתנתי עם רעייתי רחל, אנו גרים בה עד היום, ומעולם לא עזבנו לעיר אחרת. גידלנו כאן את ילדינו ואת נכדינו.

כל מה שסופר כאן הוא כדי לומר, שהוריי ובני משפחתי האחרים מעולם לא התלוננו על הקשיים שחוו. הם עלו לארץ מאהבת ציון, השאירו בארץ מוצאם רכוש רב וחיי רווחה ולא הביאו איתם תכשיטים ותמונות.

הם קיבלו בהבנה את העובדה שהמדינה אינה יכולה לסייע יותר ממה שניתן.

מלבד אירוע הפרעות שכונה בשם "הפרהוד", אשר חוו בהיותם ילדים, הם לא הרגישו מאויימים אך כאשר קמה מדינת ישראל הם החליטו יחד עם הרוב המוחלט של יהדות עירק לעלות לארץ ולתת משמעות לפסוק בספר תהילים: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון".

עם עליית יהודי עירק ארצה, חוסלה למעשה הגלות היהודית העתיקה ביותר בעולם.

 

קישור לסיפור: סיפור אהבה לארץ ישראל

 

הזוית האישית

סבא אמנון: התהליך היה חוויה מרגשת, לספר את סיפור עלייתי לארץ לנכדה שלי, שתבין ותדע באיזה מצב נפלא אנחנו נמצאים היום בארץ.

מקס ואלמוג: היינו הנכדים המאומצים של אמנון ובהחלט זכינו!!!

מילון

מבצע עזרא ונחמיה
מבצע לעולי עירק לארץ

ציטוטים

”הם עלו לארץ מאהבת ציון, השאירו בארץ מוצאם רכוש רב וחיי רווחה “

הקשר הרב דורי