מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1935 בבינימינה. הורי עלו בשנת 1922 מרוסיה כציונים על מנת לבנות ולהקים בית בישראל. אמי הייתה מורה ואבי היה אגרונום. כשהם הגיעו לבנימינה הם קיבלו חלקת אדמה קטנה בה חיינו. גדלנו בבית דתי עליז ושמח עם עשרה ילדים. הייתה לנו חצר מלאה בבעלי חיים כמו פרות כבשים סוס תרנגולות מכל המינים והסוגים כך שהיינו צריכים לעזור בטיפול וגידול בעלי החיים והגינון של הירקות. את ילדותי ביליתי בבית ספר העממי ולמדתי מכיתה א' עד י'. מאחר ולא היה בזמנו בית ספר תיכון בבינימינה.

עברתי ללמוד בבית ספר תיכון בנתניה בו סיימתי את לימודי ההוראה בסמינר למורים בנתניה. נישאתי בגיל 22 לדב מטוסביץ בן בנימינה וגידלנו שני בנים מדהימים שהביאו לי שבעה נכדים חכמים ומקסימים.

בשנת 1953, כשהייתי בת 18, התבקשתי על ידי מנהל בית ספר ניל"י, בזכרון יעקב, לשמש כמורה בבית הספר. נענתי לבקשה והתחלתי ללמד בבית הספר. כיום הוא משמש כמוזיאון של העלייה הראשונה. בשנים בהם לימדתי פרץ אלופי היה המנהל של בית הספר, הוא היה המנהל הראשון בבית הספר ניל"י. הוא היה מנהל גם לפני שעברנו לבית הספר החדש והמשיך גם כשעברנו לבית הספר כיום. באותה תקופה, בזכרון היו רק שני בתי ספר, יעבץ וניל"י. בניל"י היו 12 מורים, הכיתות היו קטנות והמקום התחלק גם עם המועצה האזורית.

תמונת מחזור

באמצע השנה היה עלינו לעבור לבית הספר החדש ניל"י. את חגיגות המעבר הטילו עלי כך שהכנתי את כל המופע לכניסת בית הספר החדש. המופע היה על תולדות זכרון יעקב והייתה בו הצגה וריקודי עם של כיתות ח'.

בנו במה במיוחד בשביל המופע ואת השטיח לבמה תרמה רבקה אהרונסון. זה היה שטיח מיוחד ושמרו עליו השוטרים שלא יקחו אותו. המופע היה איפה שכיום נמצא מגרש בית הספר. בבית הספר האווירה הייתה מאוד משפחתית. באותה תקופה כל מבנה בית הספר היה המבנה של היסודי בלבד. בבית הספר היו שתי כיתות מקבילות מא' עד ח'. חגגנו בבית הספר את כל החגים על פי המסורת היהודית בשמחה והנאה, חגגנו את ספר העברית הראשון, קבלת ספר התורה. בחג שבועות הייתה תהלוכה ברחובות המושבה עם הופעות מרהיבות של התלמידים שגם ההורים השתתפו בהם וכל זאת בהדרכתי.

אני לימדתי את כיתה א'. בכתתי היו 42 תלמידים מקסימים שעד היום אני בקשר איתם. עליתי איתם לכיתה ב' ובאמצע השנה נאלצתי ללכת לצבא. נקשרתי מאוד לתלמידים והיה לי קשה לעזוב אותם. היחסים בין ההורים אלי היו נפלאים, חלקם בקשר איתי עד היום. בית ספר ניל"י השאיר בי חותם וגעגועים עד היום.

תלמידי היקרים

מורה במעברת אגרובנק

לפני שהגעתי לזכרון לימדתי במעברת אגרובנק בחדרה. בשנות החמישים היו עליות גדולות לארץ והקימו מעברות בכל הארץ והייתה מעברה גם בבינימינה. במעברת אגרובנק היו עולים חדשים מכל העולם. לימדתי שם עברית. לימדתי בתוך אוהלים וצריפים קטנים והמצב של העולים היה מאוד קשה ללא תנאים וללא היגיינה. אספו עולים מגילאים שונים ולימדנו אותם לקרוא לכתוב ולדבר עברית. חסרו הרבה מורים שילמדו את העולים החדשים ואני כסמינריסטית הגעתי גם ללמד במעברה, כאשר עסקתי בשעות אחר הצהריים בהתנדבות, בעזרה לתלמידים המתקשים. אחרי שלימדתי במעברה ובזכרון התגייסתי לצבא. כמורה חיילת לימדתי ביישוב עמיקם שנחשב ליישוב ספר. משם עברתי ללמד בבית הספר אשכולות בבינימינה שבו למדתי בילדותי ואני מלמדת עד היום.

הזוית האישית

יפה שמעלים זכרונות מימים שעברו אשר משמשים כדגם לחיקוי לילדים של היום.