מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל וועכטר, נולדתי  ברומניה בעיר סאטמר, בשנת 1947 להוריי יצחק ופעלא לאווי. בילדותי עברנו לגור בארצות הברית.

קבלת הפנים בארץ

התחתנתי וגרנו באמריקה, בשנת תשמ"ג  1983 נסענו לארץ ישראל בהוראת הרבי מליובאוויטש. בתחילה הגענו לארץ לביקור קצר של ארבעה שבועות, כדי לסגור כמה עניינים. אני זוכרת היטב את תאריך ההגעה שלנו. היה זה ביום מיוחד ובשבוע מיוחד שסימל עבורנו ציון דרך בחיינו. בי"א בחשוון יום פטירתה של רחל אמנו, ובשבוע בו קוראים את פרשת "לך-לך"- הפרשה המספרת על יציאתו של אברהם אבינו מבית אביו לארץ ישראל על פי הציווי האלוקי "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך לארץ אשר אראך". זכינו לקבלת פנים חמה ולבבית מיד כשיצאנו מבקורת הגבולות. מי שקיבל אותנו בשדה התעופה היה הרב ירוסלבסקי. הרב קיבל אותנו בשמחה ובמאור פנים וחמימות אין סופית.

הגענו בפעם הראשונה לארץ, ישירות לשכונת נחלת הר חב"ד שבקריית מלאכי , זה היה בשבילנו שוק גדול, ההבדל בין ניו יורק לנחלת הר חב"ד היה מאוד גדול עבורנו. מכיוון, שהגענו מהעיר הגדולה והמודרנית ניו-יורק לשכונה קטנה מאוד ולא מפותחת כלל. אך בניגוד למראה החיצוני, מצאנו כאן אנשים "גדולים". הרב והרבנית קיבלו אותנו בצורה מדהימה ומיוחדת במינה, הם דאגו לנו לכל המצטרך ואף השכירו לנו דירה לגור שם.

גם השכנים החדשים שלנו קיבלו אותנו מאוד יפה, גם המנטאליות הייתה טובה ברוך השם. פגשנו בשכונה הקטנה הזאת אנשים מדהימים ומופלאים עם לב רחב, כמו: את ר' שלום בער גורליק ע"ה ור' מאיר וורזוב ע"ה. שניהם היו בקשר אתנו כל הזמן והתעניינו בשלומנו, האם צריך לעזור במשהו?

בנחלת הר חב"ד גיליתי אוכלוסיית אנשים שהייתה מגוונת מאוד. בשכונה הקטנה הזאת דיברו ב- 14 שפות !! ביניהם מצאתי גם אנשים שדיברו בשפה שלי.

לאחר 4 שבועות שאלנו את הרבי האם כדי להישאר ב"נחל'ה" או לחפש מקום אחר, ששם הציעו לבעלי הצעת עבודה. אבל הרבי כתב לנו להישאר בנחל'ה ולא לעזוב אותה, תיכף הרגשנו אני ובעלי שזהו מקומנו. אני חזרתי לניו יורק כדי לארגן את הילדים. ולהביא את כל המשפחה לנחלת הר חב"ד. עליתי עם ילדיי והמשפחה התאחדה.

בשכונה היה "כולל אברכים" שבראשה עמד הרב זלצמן. כשהוא ראה את בעלי הוא רצה שבעלי יהיה ראש הכולל. מכיוון, שהוא כבר לא היה צעיר לימים, והוא  רצה ולהעביר את התפקיד לבעלי במקומו. בעלי כתב לרבי והרבי ענה לו בחיוב. לאחר חודשיים מהעברת התפקיד לבעלי, הרב זלצמן ע"ה נפטר.

נחלת הר חב"ד

הנתינה, האהבה והאכפתיות אפיינו את השכונה בכל פינה. כל אירוע שחגגו בשכונה: בר מצווה, ברית, או כל אירוע משפחתי. כולן היו מגיעות לעזור בהכנות לאירוע ונטלו חלק בהכנת האוכל, הכלים, הציוד ועוד הרבה … אני גם הייתי שותפה בהכנות. הייתי מכינה בר של פירות ודברים מתוקים לכבוד מסיבות בר מצווה של תושבי השכונה.

מיד בבואי לנחלת הר חב"ד, השתדלתי להשתתף בשעורי התורה שהתקיימו בשכונה. למרות, שלפעמים לא הבנתי מילה ממה שהם אמרו. אך רציתי להיות חלק מכולן, לכן הייתי ממשיכה לבוא לשיעורים ולאט לאט התאקלמתי פה.

כשהגעתי לנחל'ה היו לי 5 ילדים וכאן  בארץ נולדו שני ילדיי האחרונים. את רוב הילדים שלי אני שלחתי למוסדות חב"ד, את הבנים לתלמוד תורה ואת הבנות לבית הספר היסודי בנחלת הר חב"ד. מלבד הבת הגדולה שלי שלמדה בבית הספר בכפר חב"ד.

כשהגענו, לפני 36 שנה, הקהילה פה הייתה קטנה מאוד, השכונה התחילה מהבניין שבו אני גרה כיום, הבניין של הרב ירוסלבסקי, עד למבנה של "בית אברהם" כל שאר הבניינים עדיין לא היה קיימים פה.

הנשים המיוחדות שבשכונה

אהבתי לשמוע את סיפורי הגבורה ההירואיים, מלאי תעוזה ומסירות נפש לתורה ומצוות של נשים שעלו אז מברית המועצות. בחלקם היו אלו נשים שנמלטו מרוסיה הקומוניסטית, סיפורים מאוד מיוחדים שאף פעם לא שמעתי ולא הכרתי.

היה זה באחת הפעמים כשהרצאתי על הלכות שבת, בנושא "מוקצה". לאחר השיעור ניגשה אליי אישה אחת ושמה שרה רפפורט ושאלה אותי: "מה עושים כשיש פמוטים על השולחן ואח"כ בליל שבת צריך להזיז אותם כי מישהו צריך  להניח משהו על השולחן?"

לא ידעתי כל כך מה לענות לה, ועניתי לה שצריך להביא גוי שיזיז אותן. היא נאנחה ואמרה לי, שאני לא מבינה, כי לא הייתי במצב שהיא הייתה בו. היא  הייתה אסורה בכלא הרוסי. אחר כך היא שאלה עוד שאלה: מתי צריך לברך "ברוך המבדיל" כשלא יודעים מתי יוצאת שבת? עניתי לה שבמצב של חוסר ידיעה צריך לחכות קצת זמן ואחר כך אפשר להבדיל. ואז היא ענתה לי "אני הייתי 10 שנים בכלא בסיביר ובמקום הזה היו 11 חודשים רצופים של לילה וחודש אחד בלבד היה אור יום כל היום!". היא סיפרה שבמצבה היא לא הייתה יכולה לדעת מתי נכנסה ומתי יוצאת השבת. לשרה ולבעלה הייתה מסירות נפש אמיתית. שניהם היו בכלא, היא הואשמה בעוון זיוף פספורטים ובעלה בהקמת מקוואות. היא ידעה שהכול בהשגחה פרטית, וברור לה שהיא הייתה צריכה להיות שם כדי לעזור ליהודים.

מאז שהיא הגיעה עם ילדיה ארצה  היא הייתה באה באופן קבוע לשיעורים שלי עד פטירתה. אחרי שהכרתי את שרה גיליתי, שהשיעורים שאני מוסרת הם בשביל ללמד אותי יותר ממה שאני מלמדת אותם.

נחלת הר חב"ד זו שכונה מיוחדת שנוסדה ע"י הרבי, שכונה מיוחדת במינה עם הרבה פשטות, עזרה לזולת, חום ואהבה, שכונה מברכתו של הרבי, תמיכה ועידוד בכל המצטרך.

יש פה הרבה גמ"חים, זה התחיל מגמ"ח של כסף, בגדים "שפרה ופועה" "ביקור חולים" "תן יד" ועוד הרבה …

מלחמת המפרץ

החוויה המרגשת ביותר שאני זוכרת מהתקופה בה עברתי לגור בנחלת הר חב"ד. הייתה "מלחמת המפרץ" בשנת 1991. במלחמה הזאת התרחשו המון ניסים ונפלאות, אף אחד לא נפגע בנפש בימי המלחמה, משיגור טילי הסקאד, ששיגרה עיראק לעבר ערי ישראל. ממש כפי שהרבי אמר. כולם נכחו לראות שכל מילה של הרבי היא נכונה בתכלית הדיוק, הרבי אמר שאין לפחד כי לא יארע שום אסון. ואכן, כך היה.

בימי המלחמה הקהילה הייתה כולה על הרגליים  כולם באו ועודדו ותמכו, מטעם המועדונים "מועדוני חב"ד" הסתובבנו בין הישובים ושימחנו אותם. עודדנו אותם והרגשנו אחדות מדהימה כולם כגוש אחד, כקבוצה אחת חזקה ומאוחדת. אני הרגשתי שהמלחמה הזאת הייתה חוויה חיובית לכולם בשכונה. בזכות כל המצוות והחסד שנעשו פה בקירוב לבבות ואהבת ישראל אמיתית.

הזוית האישית

התלמידה שרהלה תיעדה את סיפורה של הגב' רחל וכטר במסגרת תכנית המעורבות החברתית בבית הספר.