מאגר סיפורי מורשת

השם שלי הוא שרה לאה (סוזי), קראו לי שרה וקראו לי לאה על שם סבתות רבות. אני נולדתי בעיר ובמדינה ניו יורק בארצות הברית.

נולדתי בשכונה שקראו לה איסט סייד שזו שכונה של מהגרים שבאו מאירופה לניו יורק, השכונה הייתה מאוד ענייה, לאנשים לא היה כסף. ההורים שלי היו דור שני למהגרים, כלומר ההורים שלהם היו מהגרים, והשקיעו הרבה כדי שילדיהם (ההורים שלי) ימשיכו ללמוד בבית ספר, בתיכון ואפילו באוניברסיטה (בימים ההם זה לא היה מקובל). אבא שלי יצחק משה למד להיות רואה חשבון. הוא התחיל לעבוד כרואה חשבון אבל התקשה למצוא עבודה מאחר והתעקש שלא יעבוד בשבת, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה (הרבה יהודים הפכו בגלל זה למחללי שבת). אחרי זמן מסוים הוא פתח עסק משלו.

כשהייתי בת שלוש ההורים שלי החליטו לעזוב את שכונת המהגרים הענייה ולעבור לשכונה יהודית ואיטלקית בברוקלין, לקחו משכנתא גדולה מהבנק וביחד עם שותפים קנו שם בית דו משפחתי. התחלתי ללמוד שם בבית ספר מאוד יחודי בשם "שולמית". לימדו שם לימודי חול, קודש וציונות. הרבה מהמורות היו מישראל ולימדו אותנו על ארץ ישראל וחוויות שלהם מתקופת קום המדינה. מגיל 11 התחלתי בקיץ להיות במחנה קיץ דתי וציוני, במחנה דיברנו בעברית כל היום, לימדו אותנו שירים וריקודים של ארץ ישראל. בגיל 14 התחלתי להיות חניכה ב׳בני עקיבא׳ וגם שם העבירו פעילויות שקשורות לחיים בארץ ישראל. כנראה שלבני עקיבא הייתה השפעה טובה מאחר שרבים מהחניכים עלו ארצה.

אהבה

בגיל 16 מחוץ לבניין של בני עקיבא נפגשו הרבה בנים ובנות, שם פגשתי את בן ציון בעלי לעתיד. בן ציון גדל במשפחה של ניצולי שואה ושמע הרבה על זוועות השואה באירופה, על רציחת סבו וסבתו ועוד רבים מבני המשפחה. כשגדל הגיע להבנה שיהודים צריכים לגור בארץ, הן מסיבות דתיות והן מסיבות קיומיות. כשהתחתנו מיד התחלנו להביא למימוש את רגש האהבה שלנו לארץ ישראל ולתכנן את העלייה. כשנתיים אחר כך עלינו לארץ וגרנו בבאר שבע ושם נולדה לנו הילדה הראשונה.

הטיול הראשון בארץ ישראל של סוזי ובן ציון

הזוית האישית

הנכד נועם: היה לי מעניין לשמוע מפי הסבים שלי את סיפור היכרותם.