מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא רינה על שם אחות של אימא שלי נולדתי בטריפולי שבלוב.

בבית היו ארבעה חדרים. היה מטבח שאותו אבא והאחים שלי בנו. היו שתי מרפסות די גדולות. כיבסנו את הבגדים במקלחת, ביד, לא הייתה מכונת כביסה. בדרך כלל שיחקנו בגינה. בשכונה היו לי המון חברים כולם בערך היו באותו גיל, בערבים שיחקנו מתחת לפנס של השכונה. היינו משחקים בקלאס, תופסת, מחניים. היה ים מדהים, היינו שם תמיד. בקרבת ביתנו היה בית כנסת, מקום שבו היינו ביום כיפור קבוע. אבא היה פורש על כולם את הטלית וזה היה מאוד מרגש.

סבתי בילדותה

לאבא קראו שבתאי ולאימא שלי קראו דינה, מנתינה היה שמה לפני שעלתה לארץ ושינתה אותו. היו לי 8 אחים וביחד היינו 9 ילדים במשפחה: ויקטור, אלי-אליהו, יוסי-יוסף, ששון, לאה-לאורה, רמי-רחמים, רינה- אני, משה וחנה (משה וחנה נולדו בארץ).

כשאבא היה בטריפולי הוא היה פקח, היה לו בית מלאכה. אימא שלי הייתה עקרת בית. ההורים שלי,  שניהם היו מאוד מופנמים. אימא שלי הייתה מאוד דומיננטית היא הייתה מנהלת את הבית, אבא שלי היה עוזר לה, אבל היא יותר. היא חינכה, בישלה וניקתה והיא אפילו ניהלה את הכספים בבית. אבא היה מאוד שקט, אך עם זאת היה מאוד יצירתי, הוא עשה קיפולי נייר ויצירות. הוא לא היה ממש דמות הורית הוא לא סיפר סיפורים, הוא לא לקח אותי לטיולים, לא עשה איתי שיחות, לא שיחק איתי אבל הוא היה מאוד נחמד. בחוץ לארץ מאוד הקפידו על זה שהילדים לא יתערבו בענייני המבוגרים וכנראה המנהג נשאר להורים.

הכי חשוב להורים  היה שנהיה מנומסים, נקיים ומלומדים. לאימא שלי היה שיער ארוך שתמיד היה אסוף עם פקעת ותמיד היא צבעה את השיער לשחור. קצת מלאה לא גבוהה במיוחד, בדיוק כמוני בעיני היא הייתה אישה יפה.

אבא היה גבר קצת מלא, שיער שחור, פנים רציניות, שפם קטן, גובה ממוצע, טיפה יותר גבוה מאימא שלי אבל לא בהרבה. אמא תמיד הייתה לבושה בצבעים יפים ושקטים, לבושה בלבוש צנוע ואבא תמיד עם חולצה מכופתרת מכנסיים ארוכים, המכנסיים תמיד היו עם חגורה והחולצה בתוך המכנסיים. אבא שלי תמיד חבש כובע קסקט.

עד היום ארבעה מהאחיםשלי כבר נפטרו: ויקטור, רמי, לאה ויוסי ז"ל.

מה שאכלנו ביומיום היה תבשיל עם תפוחי אדמה ושעועית לבנה, אורז ופסטה עם עוף. לא היינו אוכלים קינוחים במהלך השבוע, רק בסוף השבוע היינו אוכלים עוגת שוקולד. בחגים הייתה עוגת סולת שקראו לה ספרה, העוגה הייתה ספוגה בדבש ותמרים. לפעמים אכלנו גם מפרום. גרנו בשכונה יהודית, גרנו בנהריה מאז ומתמיד. קנינו מצרכים במכולת, באותה תקופה לא היו סופרים.

חבריי הטובים ביותר היו: שושנה, מהניה, מלכה, זהבה, עמליה וציפורה. הם כולם היו שכניי. היינו משחקים המון בשיטרון – כיום קוראים לזה קלאס, צוי – אחד השחקנים היה עומד עם מטקה ואחד מהקבוצה היריבה היה זורק מקל קטן וזה שעומד עם המטקה, היה צריך להכות במקל ולהעיף אותו כמה שיותר רחוק. בשעות הפנאי הייתי יוצאת לשחק עם הילדים בשכונה מחבואים, לרכב על אופניים, תופסת, קפיצה בחבל. בשעות הלילה קראנו ספרים.

למדתי בבית ספר כצנלסון. חוץ מהמקצועות הרגילים למדנו גם מלאכה ותפירה והיינו גם לומדים תזונה בחדר האוכל. היה לי יחס טוב עם המורים, יחס של כבוד. בכיתה הייתה משמעת כבדה, העונשים היו לכתוב 100 פעם את הדבר הלא טוב שהם עשו או שהמורה היה בא לבית שלך לדבר עם ההורים או מכתב להורים. התלבושת האחידה הייתה חולצה בצבע תכלת וחצאית או מכנס בצבע כחול. היה טיולים בבית הספר, בכיתה ו ישנו לילה אחד בחוץ ובכיתה ז' ישנו שני לילות ובכיתה ח' ישנו שלושה לילות. בטיולים  היינו ישנים בתוך בית ספר או מועדון בעיר שאליה הגענו.

היינו מארגנים מסיבות בבתים ובבתי הספר, כמו מסיבות סיום. אצלנו בבית הספר בימי שישי היה מוקרן  סרט ומי שהיה רוצה לקנות כרטיס היה קונה במחיר מאוד זול כרטיס ורואה את הסרט. המורים שאני זוכרת במיוחד הם המנהל שלי שהיה בן אדם מדהים, הוא נתן כבוד לכל אחד ואהב מאוד את התלמידים וההורים. גם את המורה יצחק שלימד אנגלית וחשבון והיה מאוד קפדן. המקצועות שהכי אהבתי הם חשבון והנדסה והמקצועות שהכי פחות אהבתי היו עברית ודקדוק.

לא חגגו לי בת מצווה ולא יום הולדת ולא רק לי גם לכל החברות שלי לא חגגו זה פחות היה מקובל באותה תקופה. היה בבית הספר חדר אוכל שבו היינו אוכלים את ארוחת הצהריים שלנו. לאחר הארוחה היינו גם מקבלים קינוח. כל פעם כמה תלמידים היו בתורנות הגשת האוכל. המאכל שהכי אהבתי היה פסטה עם רוטב בשר שאותה אני מכינה עד היום. בתקופת הילדות לא הייתי אוכלת ממתקים.  גם אף אחד מהחברים שלי לא אכל. לא הייתי בתנועת נוער אבל הייתי במקהלה של בית הספר והופענו ביום העצמאות ובטקסים מיוחדים מול בית הספר.

היינו שומעים את הזמר אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד. רקדנו סלואו, ריקודי עם, צ'ה צ'ה צ'ה וריקודים סלוניים. הזמר הידוע ביותר בילדותי היה אלביס פרסלי ולהקת החיפושיות. אהבתי מאוד את השירים של יהורם גאון. נהגתי לרקוד עם חברים שלי ריקודי עם במעגלים. בשעות הפנאי היינו הולכים לסרט או שהלכנו עם חברים ברחובות. אופני התקשורת היו מכתבים או בשביל הודעה מהירה יותר היינו הולכים לדואר ושולחים מברק. היינו הולכים ברגל אחד לשני המון או נוסעים באופניים.

את בעלי הכרתי בים והתחלנו לצאת, ולאחר חודשיים התחתנו. אני ובן זוגי לא הכרנו בשידוך. מאז שהתחתנו נולדו לנו שלושה ילדים, חמישה נכדים, ובינתיים אין נינים. כל הילדים שלנו גרים כיום בנהריה.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1949 הסיבה לעלייה היא ציונות ואהבה לארץ ישראל. בעת הכרזת המדינה הייתי תינוקת בחוץ לארץ. הגענו לישראל בספינה. הגענו ישר לנהריה וישנו באוהלים. אחר כך עברנו לצריף. אני הייתי תינוקת, כשהייתי בגן שמעתי את הגננת מדברת ולאט לאט למדתי את השפה. אני הייתי תינוקת אז לא ידעתי מה זה להיות עולה חדשה. גרנו בהתחלה באוהל ולאחר מכן עברנו לצריפים ועם הזמן עברנו לבית. נקלטנו בארץ מעולה וההורים היו מרוצים. היה לי ולכל בני המשפחה מאוד מרגש שאח שלי חזר הביתה עם מדים של צבא (אחד האחים שלי שמר על בן גוריון).

אני מאוד שמחה לחיות כיום בארץ ישראל בנהריה מוקפת במשפחה!.

הזוית האישית

נויה: מאוד נהנתי לכתוב את הסיפור עם סבתא שלי ולשמוע על העבר שלה. גיליתי המון דברים שלא ידעתי על סבתא שלי.