רוח ההתנדבות במלחמת ששת הימים
אני לאונרד נתן ארונסון, או בקיצור: לן. נולדתי ב-12 בנובמבר 1939 בעיר שיקגו באולבני פארק, שכונה של יהודים. יש לי אח אחד ושמו הווארד הוואי) אייזק (יצחק) ארונסון).
בבית הספר היסודי "וולטה" בו למדתי בשיקגו החזקתי בכל שיאי בית הספר בריצה, קפיצה למרחק ולגובה. כמו כן, בתיכון "ואן סטובין" הייתי שייך לנבחרת הטניס, הכדורסל והאתלטיקה. אלו היו תחביביי בצעירותי.
לאחר מכן, באוניברסיטת "אילנויי" למדתי זואולוגיה, חקר החיות. תמיד חיפשתי מקומות לתרום בהם ולכן אחרי האוניברסיטה, עבדתי במחקר שבו נעשו ניסויים בחולדות למחקר עבור גלולות הריון. עבדתי גם במחלקת הרווחה במתן עזרה לילדות צעירות שילדו בגיל צעיר ונמצאות בשכונה ענייה בשיקגו.
לאחר מכן יצאתי עם חיל השלום להודו למשך שנתיים, שם לימדתי ביולוגיה ואנגלית, עבדתי עם השכבות הנמוכות ביותר בהודו ועזרתי להם ללמוד.
בדרך חזרה מהודו לארה"ב, עשיתי טיול ארוך במדינות רבות שהיום לא הייתי יכול להיכנס אליהן, כגון אפגניסטן, פקיסטן ואיראן.
הרצון לתרום ולהתנדב היווה אצלי ערך חשוב מאד, האמת, שלא התכוונתי לעלות לארץ ישראל, אלא בשנת 1967 בהיותי בן 27 במלחמת ששת הימים הגעתי להתנדב עד תום המלחמה. זו הייתה מלחמה שבה הרבה יהודים מארה"ב חשבו שתביא לקיצה של מדינת ישראל ,ולכן החלטתי עם רבים נוספים להתנדב בעת המלחמה. אדגיש ואציין כי הגעתי לבדי לישראל, ללא משפחתי וחבריי. כלל לא חשבתי על עלייה לארץ ישראל, משום שהיה לנו טוב בארה"ב ,והגעתי לארץ רק כדי לעזור בעת המלחמה.
הגעתי ל"קיבוץ הזורע" האמת היא שהיו כל כך הרבה מתנדבים באותה התקופה, עד כי מדינת ישראל לא ידעה מה לעשות עם כולם. היו כאלה ששובצו בארכאולוגיה וחקלאות.
אציין כי קניתי כרטיס טיסה הלוך ושוב לארה"ב, אך השתמשתי רק ב"הלוך". אתם בוודאי סקרנים לדעת מדוע? ובכן, פגשתי את איילה בקטיף מלונים בהזורע, ומאז אנחנו חיים יחד. עברנו לערד לאולפן של מתנדבים, לשם עברנו והתחתנו. עברנו לעין גדי ונולדו שלוש בנותינו: שרון, קרן ומעין.
הזוית האישית
התכנית יצרה מפגש מעניין ומהנה עם סבא שלי, למדתי הרבה עליו ועל רצונותיו ומעשיו. אני רוצה לאחל לסבא שלי שימשיך בדרכו הנדיבה והוא איחל לי הרבה הצלחה בכל דבר שאבחר.
מילון
חיל השלוםהמטרה של החיל היא: קידום שלום עולמי וידידות