מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי בלה. גדלתי באזור אוקראינה המערבית, בזמן מלחמת העולם השנייה. הייתי בת 12 כשכבשו את עיר הולדתי צ'ורטקוב שבאוקראינה. היינו משפחה בת חמש נפשות, אחי ששמו ברוך והאח שהכי אהבתי בעולם ששמו יצחק ואני הבת הראשונה מבין השלושה. אבא היה כובען ואמא עקרת בית. רוב חבריי היו יהודים.

זכורה לי ילדות מאושרת עד בוא המלחמה. בקיץ 1941 נכבשה צ'ורטקוב על ידי הגרמנים. ראיתי חיילים גרמנים צועדים ברחובות העיר עם רובים שלופים. כבר בימים הראשונים החלו לחטוף יהודים לעבודה. חלק מהיהודים נכלאו בבית הסוהר ואחרים נרצחו בלי כל הסבר.

לאור המצב הקשה והסכנות החליטו הורי להימלט על נפשם. חיכינו במסתור שהכנו בעצמנו, וברחנו ברכבת מסע אחרונה שיצאה מצ'ורטקוב, בלי אוכל ומים. האח הקטן שלי כל הזמן היה חולה ובאמצע הנסיעה לאוזבקיסטן ברכבת נפטר, כשהיה רק בו ארבע, מכיוון שהיה חוסר במזון ובמים והיה מאוד קר.

לאמא שלי, היקרה שלי, אהובת לבי, היו המון קרובי משפחה אבל הגרמנים רצחו הרבה יהודים וביניהם גם קרובי המשפחה של אמא שלי. מאוד פחדתי, היו לי הרבה מאוד חששות. פחדתי לצאת מהמחסה ולהיפגש עם החברים החדשים שהכרתי במחסה. הימים הראשונים היו קצת משעממים אבל אמרתי לעצמי "דיי! את חייבת למצוא לעצמך תעסוקה!!!" אז החלטתי לעשות לעצמי יומן ציורים ומאז אני כל יום מציירת ביומן הציורים שלי, ומשחקת  עם הוריי במשחקים שאני ממציאה.

כשהייתי בת 31 התחתנתי עם בעלי אלכסנדר. הוא נלחם ביפנים וניצח יחד עם כל הצוות שלו. כמה שנים לאחר מכן החלטנו לעלות לארץ ישראל,  אבל שנתיים לפני נולדה לנו בת ושמה מרגריטה היא הייתה יפה ומקסימה. ובשנת 1981 עלינו לארץ ישראל  וההורים שלי כבר לא היו בחיים. מאז שנחתנו בארץ ישראל וגרנו בעיר באר שבע וחיינו חיים לגמרי פשוטים ומאושרים.

את הסיפור סיפרה לי סבתא שלי, סבתא ריטה בשמה של אמה סבתא רבתא שלי, סבתא בלה. לצערי סבתא בלה וסבא שלי כבר לא בחיים סבתא רבתא שלי נפטרה בשנת 2013 וסבא רבא שלי נפטר בשנת 2010 . אהבתי אותם מאוד הייתי עם סבתא שלי כל יום בשנה, אבל לצערי הספקתי רק 4 שנים ליהנות מסבא שלי, אבל אני שמחה שפגשתי אותם ואני מתגעגעת אליהם והלוואי והייתי רואה אותם עוד פעם אחת אבל אני יודעת בוודאות שזה לא יקרה.

הזוית האישית

מלי: אני מאוד קשורה לסבתא ריטה. מאוד שמחתי שהייתה לי הזדמנות לשמוע מסבתא ריטה את הסיפור של המשפחה. סיפור שהוא חלק חשוב בתולדות העם היהודי.

סבתא ריטה: כשסיפרתי לך את הסיפור הרגשתי שאני מאוד מתגעגעת לאמא שלי. ממש הרגשתי שהיא איתי עכשיו. כשהייתי בת 15 אמא שלי הזכירה לי את מה שעברנו. אמנם סבתא שלי לא בחיים, ראיתי אותה רק ימים אחדים. אחרי 3 שנים היא נפטרה. אני שמחה שהייתה לי הזדמנות לספר לנכדה שלי מלי את סיפור המשפחה ושהיא מאוד התעניינה.