מאגר סיפורי מורשת

שמי רון, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. ברגעי הזיכרונות של סבי, התמקדתי בכל הנושאים הקשורים בו, מילדות ועד בגרות. השתדלתי לנגוע בכל הנושאים שעניינו אותי במהלך המפגשים הרבים עמו ובהתאם, לסיפור שסופר על ידו.

סבא יוסי נולד בשנת 1950 בירושלים בבית החולים שערי צדק. בילדותו, סבא התגורר במוסררה עד גיל 5. לאחר מכן גר במחנה יהודה. בבית גרו 11 נפשות: תשעה ילדים וזוג הורים בשני חדרים בלבד. בבית נהגו לדבר בשלוש שפות: עברית, מרוקאית וצרפתית.

מנהג מיוחד שסבא זוכר בעיקר הוא כאשר סבא רבא היה עושה על האש במרפסת הקטנה, עבור כל המשפחה. מעבר לזה, בביתו היו מאכלים מיוחדים שאימא שלו הייתה מכינה כמו: קציצות, פול, מח עצם, בשר ראש, ומאכלים מחלקים פנימיים. ארבעה מאחים של סבא והוריהם עלו לארץ ישראל ממרוקו. במרוקו הם גרו בקזבלנקה ועלו ארצה בשנת 1948. סבא יוסי הוא הראשון מבין יתר האחים אשר נולד בארץ מיד לאחר שעלו ממרוקו.

לסבתא רבתא קראו שמחה ולסבא רבא קראו מרדכי. סיפור מיוחד שסבא זוכר מאביו הוא שהוא היה עוזר לו להכין צעצועים מעץ לילדים, ואז הם היו מוכרים אותם. סבא רבא היה נגר במרוקו ובארץ היה אזרח עובד צה"ל. לאחר כמה שנים סבא רבא חזר למקצוע שהוא כל כך אהב – נגרות, ופתח נגריה משלו. סבא יוסי הפך להיות נגר ובעל נגרייה בעקבות האהבה שלו גם כן למקצוע. עד היום יש לסבא בנגריה כלים מיוחדים של סבא מרדכי שהיה נוהג להשתמש בהם באופן ידני על מנת ליצור רהיטים.  סבתא שמחה (אימא של סבא) הייתה עקרת בית וטיפלה בתשעת האחים. בבית של סבא נהגו לשמוע שירים מרוקאיים בפטיפון. עד היום סבי זוכר את השירים המיוחדים של התרבות המרוקאית שהביאו עמם אביו ואמו ממרוקו.

סבא למד שמונה שנים בלבד. תחילה בבית הספר "אליאנס" ולאחר מכן עבר לבית הספר אורט חניכים. לאחר מכן, מאחר וסבא היה צריך לעזור בפרנסה הוא למד רק יום אחד בשבוע ובכל שאר הימים עבד קשה על מנת לפרנס את המשפחה המורחבת. לסבא היו חברים טובים ומיוחדים בילדותו, אך הוא נשאר בקשר רק עם אחד מהם. הם נהגו לשחק משחקים שונים, כמו יצירת עפיפונים, רכיבה על סוסים (חמור ארוך), מחבואים, לתופף על תופים, אג'וקים (גוגואים),  ׳פוררות׳ (סיבוב סביבונים בחנוכה), קפיצה בחבל ועוד. סבא נהג להשתתף בתנועת נוער "בית"ר". כל החברים בתנועה היו נפגשים ומשחקים ובנוסף למדו לתופף ועשו פעולות שונות. לסבא חגגו בר-מצווה בבית הכנסת עם כל המשפחה. סבא סיפר שהיו לו חיים נפלאים כי היו אז חיי משפחה טובים יותר מהיום. הצפיפות אמנם הייתה קשה, אך איחדה את כולנו למשפחה מאוחדת ואוהבת.

לסבא יש תחביבים שונים: לטייל בעולם, לשחק סנוקר, פינג פונג ובעיקר לבלות עם המשפחה. כל המשפחה מגיעה בכל שישי לאכול ארוחת צהריים אצל סבא וסבתא מסביב לשולחן. לפעמים, כולם גם באים לארוחת צהריים בשבת והכי כיף כשכל המשפחה מסביב לשולחן הגדול והאווירה טובה נעימה וטעימה.

סבא שלי הוא הסבא הכי טוב שיש בעולם, הוא דואג לנו, מעניק לנו בלי סוף ותמיד אכפת לו ממה שקורה איתנו. סבא היקר דואג ומטפח את ילדיו ונכדיו ותמיד תמיד תמיד הוא נמצא בשביל כולנו.

הזוית האישית

הנכד רון: במפגשים הרבים עם סבא למדתי להכיר את חייו טוב יותר. שמחתי לשמוע שהיו לו חיים טובים ומאושרים ושלמד להסתפק במועט, ולמרות זאת הייתה בליבו שמחה גדולה. זה הזכיר לי את הפתגם: "מיהו העשיר? השמח בחלקו". מדבריו של סבא עלה כי היה מאושר עם משפחתו. למרות הצפיפות שהייתה בבית והחסך שגרם לו לצאת לעבוד קשה מגיל צעיר, עדיין היה שמח וזוכר את ילדתו בצורה טובה ומאושרת. בהזדמנות זו רציתי לומר לסבי מספר דברים: שאני גאה לראות שמשפחתו היא מעל הכל גם בעבר וגם בהווה. כיום משפחתנו המורחבת מאוד מגובשת ואני חושבת לסבי ולסבתי חלק ניכר מאוד בכך שהמשפחה בצורה כזו.

לסיכום, חווייתי מהתכנית הייתה מאוד מהנה, גם לפגוש את סבי יותר מהרגיל ולשמוע את סיפורו וגם היה לי מהנה ללמד אותו איך להשתמש בטלפון.