מאגר סיפורי מורשת

אני נקראתי בשם חנה,

 

זהו שמה  של דודתי חנה שנפטרה בשנה  שנולדתי. היא אחות אבי והייתה בת  15 כשנפטרה ממחלה.

לפי הספורים של הורי, אני מאוד דומה לה, ומזכירה אותה גם באופי, אז כנראה לא סתם קראו לי חנה.

אני מסתדרת טוב מאוד עם השם השגרתי, וזה מאוד מתאים לאנשים בגילי. בצרפתית שמי ginet

(דומה  אולי…)   

אירוע מיוחד בזיכרוני, אני זוכרת ההתרגשות לפני העליה לארץ. אני ילדה בת שש, אני מרגישה שזה ממש

מוחשי, הזיכרון כל כך חזק.  הבית שלנו בעיר ספאקס שבטוניס במרוקו. שומעים הד גדול בבית, בפינה

מזוודות, תיקים וחבילות. נפרדים מכל השכנים הצרפתים, האיטלקים והיהודים. רואה מול העיניים את העליה לאוניה, הייתה זו חוויה עצומה ומיוחדת. אוניה ענקית, אבי ויקטור סוחב על גבו החזק, רדיו מיוחד שלא יכול

היה לוותר עליו. הוא סחב את הרדיו עם כל החבילות. את הרדיו הזה , קיבל  במתנה  מאחותו קוקה.

רדיו ענק, כבד ויפה. עוד פריט מיוחד, שהורי לא ויתרו והביאו עם כל החבילות,  כיסויי מטה מפואר אותנטי.

הכיסוי, עשוי מבד טול עם רקמה מאוד יפה ומיוחדת.

 

הרדיו שימש אותנו רק אחרי שחוברנו לחשמל במושב סמדר. במושבה יבנאל, כשהגענו אליה  בתאריך 9.9.1955 , אחרי הפלגה של שמונה ימים באוניה נגבה. קבלנו שוק, כשירדנו מהמשאית. לפנינו ראינו

בתים קטנים ועלובים, קוצים ודרדרים בגובה של בן אדם . מקלחת ושרותים היו בחוץ, מחוץ לבית.

הגישה למושב הייתה, שביל עפר מתפתל עם עלייה קשה, בקיצור דרך לא דרך….

 

הקליטה לא הייתה קלה, בעיקר להורים. אנו הילדים מצאנו את הטוב והיפה בכל המצב החדש מרחבים

טיפוס להר, טיפוס על עצי הזית שהיו בסביבה ! , הסתובבנו חופשי בלי סכנת מכוניות. שיחקנו והתחברנו עם ילדי המושב, והמשכנו לנסות ולקלוט את השפה !

ההורים מחה(שמחה ) וויקטור נעזרו בשכנים ואנשי הסוכנות והמועצה להיקלט בעבודה. אבי עבד בבניין באזור עמק הירדן, בעבודה פיזית קשה. בקיץ, בחום הלוהט של עמק הירדן ובחורף, בימים הקרים והגשומים של החורף. קשיי  שפה (עברית שפה קשה…). אמי ניסתה לתקשר והשתמשה בבליל שפות: צרפתית, ערבית טוניסאית וקומץ מילים בעברית.

 

פעם נגשה לחנות המכולת בבית גן ובקשה לחם וכך אמרה: " אני רוצה לחם כחול" הצליל של המילה כחול היה לה ברור שכחול זה שחור למה ? כי בערבית טוניסאית המילה שחור מאוד דומה. כל הקונים שהיו בחנות צחקו ואמא הייתה נבוכה ולא הבינה על מה כל המהומה.

פעם אמי נגשה למרפאה בקשה לקנות צמר גפן אבל בקשה צמר פלדה. האחות שושנה ענתה לה:

"פה לא מוכרים צמר פלדה! " האשה שעמדה בתור אחרי אמי התערבה ואמרה: "מה לא ברור לך שהיא רוצה צמר גפן"

 

גם אני כילדה התמודדתי עם קשיי השפה, לא כל מה שדיברו איתנו הבנתי. אספר דוגמא לחוסר ידע והבנה של השפה. בכתה ד' השיעור היה שיעור תורה. נושא השיעור היה: המרגלים שיצאו לתור את הארץ. המורה בתיה בקשה: " ציירו את המרגלים החוזרים לארץ ומה הם הביאו עמם ?

"אני לא הבנתי, מי יודע את השפה, אך הצלחתי להבין לפי מה ששמעתי "-מרגלים" , (זה בטח  אנשים, ושמעתי גם את המילה אשכול) .התחלתי  להתרכז  בציור של  שני אנשים נושאים אשכולית צהובה ענקית.

אשכולית יפה, גדולה ומרשימה.

לרגע אני  שולחת מבט לפנינה, חברתי  לספסל הלימודים, היא מצחקקת והצחוק שלה, מדבק את שאר הילדים. חוץ ממני כולם צוחקים. לקח לי זמן להבין מה קורה ועל מה כל המהומה סביבי כשהצחוק הולך וגובר.

אני  מסמיקה ונבוכה…חסרת אונים. למה ? צירתי מה שהבנתי, אשכולית יפה צהובה, ענקית במקום אשכול ענבים. אני רואה ששכנתי לספסל הלימודים פנינה פטל צוחקת ומצחקקת עם שאר הילדים .

אני מסתכלת סביבי ואז אני מבינה מה קורה הצחוק הולך וגובר…ואני מבוישת, במבוכה … מסמיקה

וחסרת אונים. מכסה ביד את האשכולית הצהובה והיפה… בכעס תולשת את דף המחברת, מורידה את הראש, מתפרצת בבכי מהול בבושה וכעס בלתי נשלט….

ואז המורה בתיה ניגשת אלי לא מבינה, מה קורה? פנינה שכנתי  מסבירה למורה מה שקרה !

בתיה המורה, מלטפת את ראשי ומבקשת שאצייר ציור  חדש,  אשכול ענבים גדול ומרשים,,,,   

השכונה שלי המושבה "סמדר"

שכונה זו מרוחקת ומבודדת מהישוב יבנאל . הבתים קטנים על גבעה עם שביל עפר צר ומתפתל.

ככזו, ילדי השכונה מצאו עצמם מבלים את שעות אחה"צ בדרכים מגוונות: עליה  להר וטיפוס על עצי הזית המקסימים שבשכונה, בניית מחנות ויריבות בין קבוצות כמו שילדים יודעים. למסוק זיתים זו הייתה חוויה

נהדרת. להתחרות מי מוסק יותר זיתים ובשובבות זורקים זיתים אחד על השני. אני הייתי בין הזורקים ולא בין החוטפים. אמי הייתה כובשת את הזיתים. אני נזכרת בגעגועים לטעם הזיתים המפורסמים של עיר הולדתנו, ספאקס. נהגנו לשחק ב"קלס" ,אבן גיר ומספריים .

 

חוויות נוספות מהשכונה. אני זוכרת את ליל הסדר חגגנו כמה שכנים יחד כמה משפחות, משפחת כהן ברוכות הילדים, כולם לבושים בלבן. הסבתות עם התלבושות הטוניסאיות המסורתיות. היו גם חוויות שלי, כתלמידה שגרה  בשכונה מרוחקת מאוד. צברנו חוויות ייחודיות, כדי להגיע בזמן לבית הספר, הייתי  מנסה לתפוס טרמפ איך ? טיפוס על עגלות החקלאים, תוך כדי נסיעה. זורקים את התיק, מטפסים ומעמידים את הנהג בפני עובדה. בדרך חזרה בחום הגדול, היינו עוצרים ליד חנות המכולת של קליין. בשני  גרוש  קונים כוס גזוז תוסס ומתוק. וקליין היה שואל באופן קבוע, "חמוץ או מתוק ? "

שותים וממשיכים לדרכנו, בשביל המתפתל לסמדר הרחוקה. בימי החורף הקרים והגשומים, רגלינו  עם המגפיים היו שוקעות ונתקעות בבוץ הטובעני. היו פעמים שהוצאנו את הרגל מהמגף, מוצאים רגל עם גרב,,,והמגב תקוע עמוק בבוץ,,,, הזדמנות לבקש מגפיים חדשות,,,,