מאגר סיפורי מורשת

אני מאי ביטון בת 10 נכדה למשפחת ששון אליעזר ונעמי מירושלים, בת למיטל השישית מבין 9 ילדים. משפחת אמי יקרה לי מאוד ואני רוצה לספר עליה. זוהי משפחה שתרמה רבות למשפחה המורחבת וקהילה.

סבא אליעזר וסבתא נעמי למשפחת ששון עלו לארץ מצפון עירק. סבא אליעזר היה בן למשפחה מאוד אמידה ומפורסמת בעירק הוא היה ידוע ומקובל מאוד. המשפחה הייתה מעורבת בחיי הקהילה בעירק. הסבא רבה שנקרא יונה היה מספר סיפורים בקהילה הוא היה מרכז סביבו המון אנשים שהשתוקקו לשמוע את סיפוריו. סבא אליעזר היה פעיל עלייה במבצע עזרא ונחמיה בשנים 1950-1951 זוהי עליית יהודי עירק לישראל. הוא דאג לעלות את היהודים לארץ. הוא יחד עם סבתא נעמי וסבא רבה יונה עלו אחרונים לארץ והם הגיעו לקריית טבעון שנקראה אז אלרואי וכל שאר המשפחה הגיעה לירושלים אליה כל כך השתוקקו להגיע.

סבא אליעזר מאוד דאג לקהילה הוא הצליח לפדות 300 יתומים ודאג להעלות אותם לארץ כדי שלא יפגעו בהם בעירק. סבא וסבתא אמנם גרו בקריית טבעון אבל השתוקקו להגיע לירושלים ולהצטרף למשפחה המורחבת. בשנת 1954 הגיעו לירושלים. המשפחה התגוררה במעברת תלפיות בירושלים שם הם קיבלו צריף כמו כל האחרים רוב המשפחה של סבא וסבתא גרו בקרבתם. סבא עבד בכל מיני עבודות מזדמנות וסבתא הייתה עקרת בית. לאחר כ – 5 שנים עברו לגור בשכונת קטמון ושם נולדו כל הדודים שלי וגם אמא. סבא היה איש מאוד מאוד חרוץ הוא התגייס למשטרת ישראל בהתחלה כחוקר מבוגרים ולאחר מכן כחוקר נוער במחלק הנוער בירושלים.

סבא אליעזר ידע עברית על בוריה והיו לו קשרים מאוד טובים עם הרבה מוסדות. הוא עזר לאנשים שלא ידעו לפתור את בעיותיהם. בהמשך סבא עבד במועדון נוער במוסררה בירושלים לשם הגיעו נערים ונערות שהגיעו מבתים קשיי יום שלא למדו בבתי ספר ולא היו במסגרות מתאימות. המועדון היה בחסות עיריית ירושלים משטרת ישראל ומשרד הרווחה הנערים שהגיעו למקום הגיעו למסגרת חמה מסגרת שדאגה להם לחוגים להעשרה והפנו אותם למסגרות לימוד מתאימות. הנערים היו מאושרים מאוד מאחר וסוף סוף היה להם אנשים שדאגו וליוו אותם עד שהגיעו לצבא. הנערים האלה נשארו בקשרים מאוד טובים עם סבא במשך כל חיו חלק גדול מהם השתקם וחי חיים מאושרים וטובים.

סבא המשיך לעבוד במשטרה במחלקת נוער והוא עזר להמון נערים עם בעיות קשות והפנה אותם לגורמים המתאימים שטיפלו בהם והשתדלו להוציא אותם מחיי הפשע. סבתא נעמי שלנו הייתה אישה מיוחדת במינה אישה של נתינה עצומה. סבתא הייתה עקרת בית. היא ניהלה את המשפחה באהבה רבה. סבתא הייתה מבשלת סירים גדולים מאוד של מאכלים, מאוד אוטנטיים ומאוד טעימים היא הייתה מזמינה את כל המשפחה המורחבת לאכול אצלה. במיוחד זכור לי שביום שישי היא הייתה מכינה לנו קובה והיינו באים כל המשפחה לאכול ביחד והוא היה הכי טעים בכל המזרח התיכון. 

המפגש היה כיף מאוד גדול כי היינו נפגשים כולם ביחד ונהנים מהאווירה וזה מה שקישר בינינו מאוד. בערבי שבת היינו מגיעים כל הדודים עם המשפחות לארוחת ערב שבת האווירה הייתה נפלאה. סבא היה חוזר מבית כנסת ומקדש על היין מברך על חלות השבת. כולם היו מחכים לחלות החמות שהיו שמים על הפלטה. הצחוקים והשמחה יחד היו כל כך מהנים שלא רצינו ללכת הביתה.

הבית היה שוקק חיים כל קבוצת גיל הייתה תופסת לה פינה הילדים היו משחקים ביחד. המבוגרים היו משוחחים על כל מיני נושאים וצוחקים בהנאה. סבתא מאוד אהבה להכין לחם דק דק דק שהייתה אופה אותו על סאג' בגינה, זו מין קערה הפוכה ששמים אותה על האש ואופים עליה את הלחם (כמו הבדויים). זה היה לחם כל כך טעים ודק שכל מי שהיה מריח אותו היה ישר רוצה לטרוף אותו וסבתא עם הנתינה העצומה שלה הייתה נותנת לכל מי שעבר ברחוב היינו צוחקים ואומרים שסבתא הייתה מכינה 5 קילו והייתה נכנסת הביתה רק עם קילו זאת הייתה סבתא נעמי עם הנתינה האדירה שלה. הבישולים של סבתא היו ידועים כ"בישולים הכי טובים". כל החברים והחברות של הדודים והדודות שלי היו מגיעים לאכול אצל סבתא וכך שמה נודע ברחבי ירושלים. סבתא נהגה לבשל בימי שישי למספר אנשים בודדים ללא משפחה ולקחת להם לשבת בסתר (זה נודע לנו מהאנשים עצמם). דודה מירי מספרת שבברית של בנה עמית בקיבוץ בו היא  גרה סבתא הכינה סיר ענק של של עלי גפן ממולאים שקוראים להם יפרח כולם אכלו ומילאו צלחות ולקחו הביתה .

חגים במשפחת ששון

החגים אצל משפחת ששון היו מיוחדים במינם הם היו חגיגה אחת גדולה. מקום מפגש לכל המשפחה.  בעיקר ראש השנה סוכות ופסח. בערב החג סבא והדודים היו הולכים לבית הכנסת וכשהיו חוזרים מבית הכנסת כל המשפחה הייתה יושבת מול שולחן ערוך ומהודר. הכלים היו מהודרים ומיוחדים רק לחגים. כ-40 איש משפחות משפחות עם הילדים היו נאספים. סבא היה יושב בראש השולחן וכל המשפחה מסביב לפי המשפחות. כולם לבושים בגדי חג מהודרים ויפים. בראש השנה כולם היו נוהגים ללבוש בגדים לבנים סבתא הקפידה על כלים לבנים ומהודרים. השולחן היה כל כך יפה וצחור. ריח המטעמים היה בכל הבית. כל משפחה הכינה תבשיל מיוחד והכל היה צבעוני ומגוון. עיקר המטעמים היו של סבתא וכמובן אף אחד לא רצה לוותר על מאכליה המיוחדים. סבא מאוד הקפיד על הלכות החגים ואנחנו תמיד הקשבנו בעונג רב. בראש השנה היו מברכים על סימני החג ולא מותרים אף סימן. סבא היה קפדן מאוד כך שהישיבה מסביב השולחן הייתה ממושכת אך מענגת.

חג סוכות

חג סוכות היה חג של הבנים והילדים. הדודים היו בונים את הסוכה בצאת יום כיפור (מצווה גדולה לתקוע את העמוד הראשון לסוכה בערב זה) למחרת היו מביאים את הקישוטים ומתחילים בקישוט הסוכה. ילדי המשפחה היו מביאים את הקישוטים שהכינו. זה היה כל כך חשוב לסבא שנתן להם מקום כבוד בסוכה. בערב החג היו מצטופפים בסוכה המהודרת בני המשפחה שרים אוכלים ונהנים. סבא נהג לקנות את ארבעת המינים. הוא דאג שכל יום ינענעו את הלולב ויברכו עליהם .

חג פסח

תמיד חיכינו לפסח. משתי סיבות ראשית חג האביב הגיע. שנית ליל הסדר שהיה נערך בשמחה גדולה. בפסח היה לנו אורח כבוד הדוד של סבא אליעזר שהיה מאוד מבוגר כבן 90. הייתה לו הדרת כבוד כזאת שכולם הקיפו אותו והקשיבו לו. הוא תמיד סיפר על החג מחוץ לארץ על המנהגים על אפיית המצות. על הניקיונות ועל איחוד המשפחות לקראת החג. המנהג בפסח היה שכל אחד מהדודים היה קורא חלק מההגדה וסבא היה מתרגם לדוד בכורדית. מאחר וזה היה המנהג במשפחה מימים ימימה. דבר שגרם לצחוק גדול מאוד ולבדיחות על השפה.

מורשת הנתינה הכבוד והאהבה לזולת מהווה דרך במשפחתנו והיא עומדת לנגד עינינו תמיד זאת הייתה הצוואה של הסבים והמשפחה משתדלת מאוד לקיים זאת.

הזוית האישית

מאי ביטון: זכיתי להכיר דרך דודתי את סבי ז"ל שנפטר כאשר אני הייתי ממש ילדה קטנה. לצערי, לא זכיתי להכירו ודרך הפרויקט הזה והסיפורים של דודתי למדתי להכיר את סבא שלי, את המורשת שלו ושל משפחתי.