מאגר סיפורי מורשת

חיהל'ה נכדתה של סבתא אסתר מספרת את סיפורה של סבתא אסתר משרקי.

סבתי נולדה בירושלים בח' אייר שנת תשט"ו, 1955, לבית הוריה משפחת מחפוץ, שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בירושלים.

סבתי בחרה להביא למפגש "הקשר הרב דורי" חפצים שהגיעו אליה מבית הוריה בירושה מאימה סעדה (שרה)ע"ה, שנפטרה לפני כ-12 שנה. החפצים הם: קערת אלומיניום ומגש קלוע מקש ומצופה בענפי לולב שאימה, סבתא רבא שלי, הכינה ויצרה בעצמה הקערה והמגש שימשו להכנת הפיתות התימניות.

סבתי סיפרה לי שכאשר היא רואה את החפצים מול עיניה, היא נזכרת באימה שהייתה מכינה בכלי זה את בצק בכמות גדולה מאוד, ומהעיסה היא הייתה נוהגת  להפריש חלה ולברך על ההפרשה. לאחר התפחת הבצק היא הייתה מכינה פיתות בכמות גדולה במיוחד, כדי  לחלק מהם לכל העוברים והשבים שעברו ליד חצר בית שלנו. והריחו את ריח הפיתות שהיה מתפזר למרחקים. סבתי מספרת שאימה הייתה אישה בעלת חסד מעל ומעבר לגבולות של זמן וכוח.

סבתי סיפרה שהחפץ הוא אישי שלה. זהו אחד החפצים שאימה הצליחה להוציא מתימן ולהביא אתה כשעלתה לארץ  מתימן בשנת תש"ח, במסגרת עלית יהודי תימן בעלייה הגדולה של "מרבד הקסמים" או בכינויה "על כנפי נשרים".

החפץ חשוב מאוד לבעליו, עד שסבתי לא מוכנה לוותר עליהם, למרות שהם אינם שימושיים כיום, ותופסים מקום רב בבית שלה. וזאת משום שסבתא שלי טוענת, שהיא איננה רוצה לשקוע בעצבות על פטירת אימה. אלא לזכור אותה במעשי החסד הנשגבים והמיוחדים שלה

הזוית האישית

מהסיפור של סבתא למדתי את הערך החשוב של חסד, אהבת ישראל ונתינה ללא גבולות.