קסנטיני אליהו סיפור חיים
סיפור חיו המלא של אלי קסנטיני
אליהו. שם ילדות: לילו) נולד בעיר טריפולי שבלוב בתאריך 3.1.1949. עלינו לארץ ההורים והאחים באנייה גלילה בשנת 1951 ואני בן שנתיים.
גרנו במעברה בגדרה. לנו היו שני צריפים שמיקומם היה מול היפר גדרה היכן שהמאפייה לפיתות כיום. כעבור
שנתיים בערך עברנו לבנייה קשיחה בשכונת נווה שלומית. המצב הכלכלי היה
קשה אבא גבריאל ז"ל עבד בבנין ואמא הייתה עקרת בית. בשביל לקנות מוצרי מזון
יקרים לא היה כסף ומשום כך אבא היה נוסע לשוק התקווה לקנות מוצרים זולים יותר. אליהו למד בבית ספר פינס
את כיתה א-ב ובכיתה ג-ח עבר לביה"ס אוהל שלום שהיה בצריף (בקצה הצפוני של בית
הספר היום). זכור לו מילדותו
שהלך בשבתות לבריכת השחייה בגדרה שהייתה מרכז בילוי אזורי. בילוי נוסף שהיה הולך
אליו הוא צפייה במשחקי כדורגל של הפועל גדרה.
בגיל שבע עשרה וחצי התגייס לצבא לחיל השריון ולחם במלחמת ששת הימים על טנקי amx. בתקופת ההמתנה לפני המלחמה היו בניצנה ולמלחמה יצאו מניצנה דרך אבו עגלה, עברו בנחל עד לתעלה דרך מיצרי המתלה. לאחר המלחמה עלו לרמה עם אותם טנקים לגולן. הם שהו שם כחצי שנה . ולאחר מכן עברנו הסבה לטנקים גדולים יותר מסוג מג"ח 3a ומשם לתעלת סואץ לשמור בבונקרים על התעלה שכבשו במלחמת ששת הימים. בהתחלה היינו בגזרה הדרומית בין אגם המר הגדול לקטן מקום שנקרא "ג'ניפה" ולמוצב קראו "זהבה" ולאחר שלושה חודשים עברנו לביר גפגפה (רפידים) לאימונים ולמנוחה.
הערת מערכת: מוצב "זהבה" שכן בפיתחה הדרומית של האגם המר הקטן מול רכסי ג'ניפה. בין האגם המר הגדול לבין האגם המר הקטן שכן מוצב אחר (מול כברית) שנקרא בקוד הצה"לי של אותה תקופה "חובל" ואח"כ הוחלף שמו ל- "פורטר" ובהמשך ל- "כרמלה" ובקוד האחרון בשנת 1973 "בוצר". שמות הקוד של מוצב "זהבה" שונו עם הזמן ל- "שמשיה" אח"כ ל- "אורנה" ובסוף, בשנת 1973: "ליטוף". היו שם שני מעוזים צמודים זה לאחר. הצפוני היה "א" והצמוד לו מדרום "ב". (המידע באדיבות צבי רונשר)
ג'ניפה מול מוצב זהבה
לאחר כשלושה חודשים נוספים עברנו לקנטרה שהיא על גבול התעלה. זכור לי תאריך 26 לאוקטובר בשנת 1968 מוצ"ש לפנות ערב המצרים פתחו בהפגזה ארטילרית לכל אורך התעלה שבה נהרגו 11 חיילים בהם שישה חיילים ששיחקו כדורגל במקום שנקרא בסיס טילים.
לאחר כשלושה חודשים עברנו לביר תמאדה, במרכז סיני, שוב לאימונים ומנוחה. ואז פרצה מלחמת ההתשה ואנחנו עברנו למעוז שניקרא אירופה בגזרה הצפונית של התעלה. מלחמת ההתשה הייתה קשה מאוד.
מעוז אירופה
היו לנו הרבה מאוד חברים שנהרגו. גם צה"ל החזיר מלחמה שערה ומדי יום היו מפילים להם מטוסים בקרבות אוויר שאותם היינו רואים מהקרקע.
היינו יוצאים לראות את משפחותינו אחת לחודשים שהיציאה מהמוצב לבסיס העורף הייתה מאוד מסוכנת משום שלכל אורך התעלה הייתה סוללת עפר בגובה של בערך שלושה מ'. ומידי מספר קילומטרים הייתה פירצה בסוללה שהמצרים היו מטווחים את הפירצה וכל רכב שהיה עובר היה חוטף הפגזה רצינית.
בנובמבר 1969 השתחררתי מהצבא. לאחר השחרור למדתי בהכשרה מקצועית באשקלון כירסום וחריטה לאחר מכן עבדתי במפעל שניקרא "עשות" שבו יצרו חלקים לתעשייה הצבאית. בתום כחצי שנה עברתי לעבוד כמנהל משמרת במפעל אמריקאי בפתח תקווה שנקרא "אלקטרו ג'ניקס" שיצר קליעים למטוסים. בערך לאחר כשנה נפלה בידי הזדמנות לקנות מכולת בגדרה אותה החזקתי כשנתיים. ולאחר מכן עברתי לעסקי בשר. שיווק וייצור במפעל שפתחתי בשנת 1972 וניקרא "מקור פר הבקר" בגדרה עד 1994.
לאחר מכן פתחתי מפעל גדול יותר באשקלון עד 2004 ובשנה זו מכרתי את המפעל ומאז אני
עושה להנאתי: עבודות נגרים,פיסול וכו'…
בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים ואני גויסתי למילואים במוצאי יום כיפור. את ההצטיידות עשינו במחנה 200 שליד קריית גת ומשם נסענו עם טנקים על זחלים עד לרמת הגולן דרך יריחו, בית שאן וצמח לגולן עלינו דרך קיבוץ האון ושם למעשה כבר התחילה המלחמה מבחינתנו. המלחמה הייתה מאוד קשה, מטוסים של הסורים הפציצו ללא הרף. לאחר כשלושה ימים היינו על תל פרס לאחר כיבושו. ושם צפינו בקרבות אוויר של מטוסי צה"ל עם מטוסים סורים כשלפתע נורה טיל נ"ט לעברנו. הנהג נהרג כל יתר הצוות נפצעו כולל אותי.אושפזתי בבית חולים העמק בעפולה למשך שבוע וחצי ולאחר מכן נופש בבית החייל בעכו בזה למעשה הסתיים שרות המילואים לתקופה זו.
סוללת עפר
תשע"ה
מילון
מג"חסוג של טנק אמריקאי בשם פטון.
פטון
גנרל אמריקאי מפורסם.
תעלת סאוץ
תעלה במצרים המחברת בין ים סוף לים התיכון.
מלחמה שערה
התגונן בעוז, תקף ונלחם חזרה.
ציטוטים
”"המצרים היו מטווחים את הפירצה וכל רכב שהיה עובר היה חוטף הפגזה רצינית."“