מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אלכסנדר הרלב (סבא אליק).יש לי סיפורים רבים, אבל מתוך התחשבות בקורא אספר רק חלק מהם בקצרה. הסיפורים יכללו רקע וארץ מוצא, שירות צבאי בארץ כמובן על קצה המזלג.

מקור המשפחה: המשפחה שלי, מקורה ממדינה קטנה בשם לטביה (לא מרוסיה), על שפת הים הבלטי.

שנה לפני מלחמת העולם השנייה נכבשה לטביה על ידי רוסים וכעבור שנה נכבשה על ידי גרמנים. הגרמנים, בסיוע פעיל של לטבים השמידו יהודים. אני הכרתי רק סבתא אחת והיא מצד אמא שלי. יתר המשפחה הושמדה על ידי גרמנים. עם סיום המלחמה סופחה לטביה הקטנה אל ברית המועצות.

כיום לטביה מדינה עצמאית, חברה באיחוד אירופאי ונאט"ו.

שואה

בשנת 1933 הגיעה לשלטון מפלגה נאצית (נאציונל– סוציאליסטית). המפלגה הנאצית שמה לה למטרה להשיב לעצמה את הנכסים שאיבדה במלחמת העולם הראשונה על חשבון המדינות השכנות. מטרה נוספת הייתה "להיפטר" מהיהודים על ידי השמדתם. הגרמנים ביצעו בשיטתיות את המזימה.

המשפחה שלי ניצלה חלקית מהשמדה על ידי גרמנים, כאשר נסו מפני הגרמנים מזרחה אל תוך ברית המועצות. האחרים הושמדו על ידי גרמנים במסגרת השואה.

עליה לארץ והשירות הצבאי

הורי הכירו בתנועת הנוער הציונית בית"ר. היה להם מובן מאליו שהם עולים למדינת היהודים, לקחו חלק בהכשרה חקלאית בכדי להפריח שממה בארץ. כאשר פתחה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה, הם נמלטו עם משפחותיהם מזרחה אל תוך ברית המועצות (רוסיה) ובזכות זה נשארו בחיים. עם תבוסת הגרמנים השתלטה ברית המועצות על כל מזרח אירופה, לרבות לטביה.

השלטון הרוסי לא התיר לאזרחיו לעזוב את ברית המועצות במשך שנים רבות. רק בשנת 1966 הותר למשפחתי לעלות לארץ, וכך שלושה שבועות לפני גיל 16 הגעתי עם הוריי לארץ ישראל. הדרך לארץ הייתה פשוטה, בטיסה ממוסקבה (בירת רוסיה) אל וינה (בירת אוסטריה) ומשם מטוס אל על לתל אביב.

לשמחתי לא זכורים לי קשיים מיוחדים של קליטה בארץ. עם הגעתנו נשלחתי לאולפן ללימוד שפה ולימודי המשך בבית הספר (היה זה במסגרת קיבוץ דביר). קצת לפני גיל 18, התגייסתי לצה"ל והייתי בנ"מ (נגד מטוסים). במסגרת השירות הצבאי שירתי הרבה זמן בסיני.

כמעט כל שירות החובה שלי שרתתי בחיל התותחנים בסוללה נגד מטוסים. במסגרת השירות שלי, השתתפתי במתקפה. המטוסים המצרים תקפו את הסוללה שלנו, הם הטילו פצצות ואנחנו ירינו עליהם בחזרה. בתעלת סואץ היו הפגזות הדדיות (מצרים יורים עלינו אנחנו יורים עליהם).

שלושה חודשים לפני השחרור קיבלתי צו העברה ליחידת מודיעין, שם נשארתי לשרת בצבא קבע. עם שחרורי המשכתי לשרת במילואים עד גיל השחרור מן הצבא.

סיפורו של חפץ

אבא שלי שמר מזכרת מאמו במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה. החפץ הוא סוג של משקפי קריאה בשם "לורנט". מכל הסבים והסבתות זכיתי להכיר רק סבתא מצד אמא שלי. היתר נרצחו על ידי גרמנים בזמן השואה. המזכרת תעבור אל הנכדה שלי עומר בבוא הזמן.

הזוית האישית

סבא אליק: מאד רציתי להעביר פרטים משרשרת העבר של מי שקדם לי אל הדור הבא. באופן אישי אני מצטער מאוד על כך שלא הייתה לי נכונות לשמוע מהוריי כאשר רצו לספר לי ועכשיו כבר לא נשארו בחיים מי שיספרו. חשוב לדעת מי אנחנו ומי הדורות שקדמו לנו. אני חושב כמה טוב שהייתה תכנית "הקשר הרב דורי" וישבתי עם נכדתי האהובה לספר. תודה לך עומר על הנכונות לשמוע ולשתף פעולה.

עומר: שנינו נהנינו מזמן איכות אחד על אחד. מאוד נעצבתי לשמוע שסבא הכיר רק סבתא אחת שלו ושבני משפחה אחרים נרצחו בשואה. הופתעתי לדעת שהלורנט עבר את כל השואה עם אמו של סבא רבה שלי ונשמר.