מאגר סיפורי מורשת

הקיבוץ

קיבוץ רמת רחל נמצא מדרום לירושלים ונקרא על שם רחל אמנו משום שהחוקרים סבורים שהיא נקברה סמוך לקיבוץ.

רמת רחל נוסדה בשנת 1926 וזמן קצר לאחר מכן נהרסה על ידי פורעים ערבים. כשלוש שנים מאוחר יותר חזרו חלק מהחברים להקים את הקיבוץ, ובין אלו היו גם הוריי עם שני אחיי.

נולדתי בקיבוץ בשנת 1937. בשנה זו נולדו עוד חמישה ילדים. ישנו בבית התינוקות, מעולם לא גרנו עם ההורים.

כשהיינו בגן נוספו ארבעה "ילדי חוץ" לקבוצת הילדים שלנו. הקבוצה גרה בבית אחד גדול ובו שני גנים נוספים של ילדים גדולים יותר. בבקרים טיפלו בנו מטפלת וגננת ובלילות שמרו עלינו שומרות לילה. כשגדלנו, למדנו בבית הספר שנמצא סמוך לבית הילדים.

כבר מכיתה א' הינו צריכים לעבוד שעה ביום, טיאטאנו את הכיתה ושטפנו את הרצפה. בכיתה ג' האכלנו וניקינו את תאי בעלי החיים שגידלנו במשק החי.

אחר הצהריים היינו חופשיים והרבה פעמים שיחקנו מחבואים במתבן, שזהו מבנה מקורה לאכסון חבילות חציר. בערבים בדרך כלל היינו אוכלים בחדר האוכל של בית הספר ופעמים בודדות הלכנו לאכול ארוחת ערב עם ההורים.

אני זוכרת שבת אחת קשה במיוחד, בשנת 1946, כשהייתי רק בת תשע, שבת שכונתה "השבת השחורה". אלו היו ימי המנדט הבריטי, ימים בהם הארץ נשלטה על ידי האנגלים. האנגלים אסרו על היהודים להחזיק נשק אך ידעו שלמרות האיסור היהודים מחזיקים נשק בהיחבא. הם החליטו לצאת ולחפש את הנשק במקומות שחשבו שהוא מוסתר בהם, בעיקר בקיבוצים.

באותה "שבת שחורה", ב- 29 ביוני 1946, בשעה ארבע ורבע לפנות בוקר, השומרים של הקיבוץ זיהו יחידה גדולה של חיילי הצבא האנגלי מתקרבת לגדר הקיבוץ. היחידה הגיעה על משוריינים (טנקים) וחייליה התחילו לערוך חיפוש בקיבוץ.

חברי הקיבוץ שהחביאו את הנשק לא רצו לגרום סבל לשאר החברים אבל יחד עם זה החליטו לא להיכנע לאיומי הצבא והמשטרה. הם ישבו עם המשפחות בחדרים והחליטו לא להיענות לפקודות של האנגלים להתרכז במקום אחד.

האנגלים הפרידו חלק אחד מהקיבוץ מחלק אחר, אסרו את כל הגברים ואספו אותם ליד חדר האוכל. בכל אותו זמן המשיכו לחפש את הנשק במקומות שונים ברחבי הקיבוץ. גם הנשים והילדים ניסו להתנגד לחיפוש אבל לשווא.

בשעה מאוחרת באותו ערב האנגלים לקחו את הגברים לעיר רפיח ואסרו אותם שם למשך מספר שבועות.

בזמן היעדרות הגברים מהקיבוץ, החזיקו אותו הנשים והילדים שלא ייהרס מבחינה כלכלית. הם הפעילו את המכבסה שכיבסה גם לאנשים בירושלים וכן את המאפייה שסיפקה סחורה גם לאוכלוסייה בירושלים.

ב 29 בנובמבר 1947 החליטו האומות המאוחדות על הקמת מדינה ליהודים, מדינת ישראל. אנחנו שמענו על כך ברדיו ומיד התארגנו לנסוע לירושלים במשאיות ולחגוג שם את הבשורה המשמחת ביותר ליהודים אחרי 2000 שנים. חגגנו, רקדנו ושרנו עד אור הבוקר עם ההמונים בירושלים.

ב-ה' באייר תש"ח הכריז דוד בן-גוריון על מדינת ישראל. הערבים התנגדו להכרזה וביום שלמחרת כבר החלו יריות שפצעו והרגו יהודים.

גם ברמת רחל החלו יריות באותו לילה ומיד היה כיבוי אורות בכל הקיבוץ. החברים רצו לעמדות ואנחנו הילדים ירדנו למקלט.

המצב של יריות וירידה למקלטים נמשך קרוב לחודשיים עד אשר ב-15 למאי 1948 הוחלט על ידי חברי הקיבוץ והמוסדות בירושלים להעביר את הילדים והנשים למחסה בבית ספר לבנים בירושלים.

הירדנים, העיראקים והמצרים המשיכו לתקוף את רמת רחל וביום לחימה אחד קשה במיוחד, עבר הקיבוץ שלוש פעמים מיד ליד. בסופו של דבר נכבש על ידי הצבא העברי אבל נהרס עד היסוד.

היום רמת רחל הוא קיבוץ מבוסס ועומד לתפארת.

עם השנים עזבתי את הקיבוץ ובניתי משפחה. תחילה בן זוגי ארנון ואני חיינו בקיבוץ ניר אליהו במסגרת הנח"ל. בתנו הבכורה, אסנת, נולדה בניר אליהו ולאחר כשלוש שנים עזבנו את הקיבוץ.

ארנון למד באוניברסיטה ולאחר שסיים את לימודיו נולדו לנו תאומות, מרב ומיכל, ומאוחר יותר בן ששמו מתי.

עברנו לגור בעומר, ישוב קהילתי הנמצא ליד באר שבע. בתקופה הזו למדתי בבית ספר לאחיות בבית חולים סורוקה ולאחר מכן עבדתי לסירוגין בבית החולים ובמרפאות בבאר שבע.

לאחר שלושים וארבע שנים עברנו ארנון ואני לגור בתל אביב.

עם השנים הילדים גדלו ונולדו לנו תשעה נכדים: גב, נוף, נעם, שי, ניצן, ינון, נעה, גיא ועומר.

הסוף

נכתב על ידי: מירה שני וינון בן הרוש שני