מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיראק בעיר בגדד, בתאריך 20.12.32

שמי כיום הוא: דבורה, כשעליתי לארץ עברתו לי את השם מדוריס לדבורה.  שם זה לא קרוי על שם מישהו מבני המשפחה. הייתי שלמה אם שינוי שמי. אין שם חיבה, שם המשפחה המקורי הוא נגר שונה לשר בשנת 1955 ובשנת 1967 שונה שם המשפחה ל- וגנר, הייתי שלמה עם שנוי שמי. שעלינו לארץ נתנו את שם המשפחה לפי המקצוע של אבי.

מזיכרונות ילדותי: המשחקים שהיו לנו היו כדור וסמרטוטים שהכנסנו לתוך גרב, גלגל ישן של אופניים שגלגלנו עם ברזל עקום, עם גרעינים של משמש שיחקנו 5 אבנים, אוכל היה חסר מאוד, עוגה לא ידענו מה זה, מרחנו מרגרינה על הלחם ועל זה סוכר והייתה שמחה גדולה אם היה מעט קקאו.

בנובמבר 1950 התגייסתי לצבא ההגנה לישראל שירתתי בקיבוץ מעלה החמישה לאחר מכן בשנת 1952הצטרפתי לעין רדיאן, כשהגענו לשם היה רק חול, שמיים והרים, גרנו באוהלים. החיים לא היו קלים אבל האווירה הייתה מאוד טובה, לימים ביקר אצלנו ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון עם רעייתו פולה, מאוד התפלאו איך שחיינו שם, כיום המקום נקרא קיבוץ יוטבתה והוא פורח מאוד. תפקידי היה פקידה פלוגתית.

נולדתי בעיראק בשנת 1932, עליתי ארצה עם הוריי דוד ומזל נגר ז"ל בשנת 1934. הגענו לפתח תקווה עם עוד חברים ציוניים אבי בנה צריף עם עוד שני אחיו אשר הכיל הרבה חדרים גדולים וכמו כן מטבחים אשר לא היו מאובזרים כלל, שירותים היו בחצר, לא היו מים זורמים ולא חשמל, מקרר, טלפון , בישלנו על עצים בחצר, מים קיבלנו משכנים, אנחנו במשפחה ארבע בנים ושתי בנות. למדתי בבית הספר "נצח ישראל" בנים לחוד ובנות לחוד, ולאחר מכן למדתי בבית ספר תיכון מקצועי. במשך תקופה זו שלטו האנגלים בארץ והתחוללה מלחמה עזה. ליד ביתנו היה מגרש גדול ריק ובו היו האנגלים והתחבאנו בביתנו. אחרי שכבשנו את הארץ והאנגלים עזבו חגגנו בשנת 1948 בשמחה גדולה עם ריקודים עד עלות השחר.

בשנת 1950 הייתה תקופת הצנע בארץ והיה מאוד קשה עם אוכל והלבשה אבל הייתה אחוות שכנים אחד עזר לשני, היו לנו תלושים של אוכל והלבשה והתחלנו בתלושים אחד עם השני. כשהשתחררתי מהצבא היה קשה מאוד למצוא עבודה, זכור לי גם כשעלינו ארצה אבי נסע לעבוד במקום רחוק ובא הביתה פעם בשבוע על מנת לשמור על הוצאות הנסיעה.

נישאתי בגיל 23 לשר דוד ז"ל שהיה ניצול מגרמניה לאחר שנתיים ושבעה חודשים חבקנו תינוק ודוד נהרג בתאונת עבודה, התגוררתי עם הוריי ולאחר 9 שנים נישאתי בשנית לוגנר יחזקאל ז"ל שהיה ניצול שואה מרומניה כשהכרתי אותו הוא חבק ילדה אשר אמה נפטרה ממחלה קשה, נישאנו כשלי יש בן רוני שר וליחזקאל בת בשם ציפורה וגנר, ולאחר שנתיים נולדה לנו בת משותפת ושמה סיגל, הייתי נשואה 42 שנים ולצערי 12 וחצי שנותיו האחרונות סבל ממחלה ממארת והלך לעולמו בתאריך: 28.3.2009.

הזוית האישית

דבורה: מאוד נהנתי לעבוד עם יובל וחבריו, למדתי לעבוד במחשב והרבה על עולם הטכנולוגי.

יובל: כל המשתתפים עבדו בשיתוף פעולה: אחד רושם על הדף, השני על המחשב והשלישי מכתיב לעובד במחשב מה לכתוב, וכמובן שסבתי סיפרה לנו את קורות חייה.  כשישבתי עם סבתא, הבנתי כמה ילדות קשה הייתה לה. סבתא סיפרה לי ולחבריי מספר סיפורים שמשפחתה חוותה והצליחה להביא מעיראק לארץ. היום אני מעריך יותר את סבתי ומשפחתה! אני רואה כמה מסירות נפש הייתה להם בשמירת יהדותם. הם לא ויתרו, ולבסוף ניצחו! זכיתי ונולדתי למשפחה נפלאה. תודה על התכנית "קשר רב דורי" שבזכותה גיליתי אוצר גלום ששמחתי כל כך לגלותו!