מאגר סיפורי מורשת

סבתא דניה סבתא דניה נולדה בשם דניאלה להוריה גרציה ומשה מלאך בתאריך 21.9.1946

ארבע שנים לאחר מכן נולד אחיה יעקב.

סבתא גרציה עלתה בגיל 16 לישראל לבדה כספורטאית במכבייה השנייה ב-1936. היא הותירה מאחוריה את משפחתה שמאוחר יותר הוריה נספו בשואה ואחיה ואחותה חזרו מהתופת. אחותה עלתה לישראל לאחר שנה בהכשרה מטעם הסוכנות היהודית ואחיה, בנה את משפחתו ביוון ומעולם לא ביקר בארץ.

סבא משה עלה מיוון בשנת 1935 לאחר שהשלים ביוון את שירותו הצבאי. משפחתו עלתה בשנת 1933. בשנת 1938 התחתן סבא משה עם חברתו מיוון וכעבור שנה נולדה להם בת בטי-יפה. בשנת 1940 הוריה של אשת אבי ביקשו ממנה לחזור הביתה ליוון והיא, לקחה איתה גם את ביתם שנולדה בישראל ונשאה דרכון פלשתינאי. מיד כשהם הגיעו לשם נלקחו מהם הדרכונים והם הוכרחו לענוד את הטלאי הצהוב. הסבא שלהם השיג מסמכים שמעידים שהם אזרחים ספרדים (ספרד הייתה מדינה ניטרלית ולא לקחה חלק במלחמה) אבל שום דבר לא עזר ובטרנספורט האחרון ב-1943הן נשלחו לתאי הגזים.

ב-1945 נשא סבא משה לאישה את גרציה ששון שהייתה חברה ולוחמת בהגנה וגדלה בקיבוץ משמר העמק.

בתמונה: הפספורט של סבא משה.

במלחמת העצמאות סבא משה גויס לצבא.

בשנת 1946 נולדה סבתא דניה בתל אביב בבית חולים על שם פרוינד לשני הוריה משה וגרציה ואחיינית לאחות אמה דודה לונה שחזרה ממחנות ההשמדה אוושויץ בפולין לאחר שבוצעו בה ניסויים אכזריים.

בתמונה: סבתא דניה כתינוקת ובלונה פארק.

בשחרור המחנה צעדה בצעדת המוות לכיוון גרמניה ונותרה בחיים. לא נולדו לה ילדים והיא נטלה חלק מאוד משמעותי בגידול דניה ויעקב אחיה. בכיתה א' סבתא דניה התחילה ללמוד בגימנסיה הרצליה בבניין ששכן ברחוב הרצל בתל אביב (כיום מגדל שלום). הלימודים היו מאוד מגוונים. היו חגיגות, קבלת שבת באולם גדול שנראה כמו תיאטרון ובכל שבוע כיתה אחרת הכינה את המופעים והשירה. המורה למוסיקה- הדסה שרמן הייתה מאוד אהובה על הילדים וכן התקיימה בחצר בית הספר חגיגת שבועות שכל ילד הביא ביכורים והיינו לבושים בסדינים לבנים כמו טוגה.

בסוף החגיגה מכרו את הירקות והפירות שהבאנו והכסף נתרם לצדקה. האירוע היפה והמשמח בחגיגה הייתה הפרחת היונים לשמי תל אביב. בכיתה ו' הרסו את הבניין היפה והגימנסיה עברה למישכנה החדש ברחוב רמז ומשפחתי עברה לגור ליד בית הספר.

בשנת 1965 התגייסתי לצבא צה"ל כמשקי"ת חינוך ולקראת סוף השירות פרצה מלחמת ששת הימים שבה נטלתי חלק.

בתמונה: סבתא דניה כחיילת

לאחר הצבא הלכתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב אך לא סיימתי את לימודיי. נישאתי לשאול אלוני שהיה אלמן ואבא לדפנה ובועז. בשנת 1970 נולדה בתנו שרון ובשנת 1975 נולד לנו בננו עילם. בשנת 1979 נהרג בועז בעת שירותו הצבאי בצנחנים בתאונת דרכים. בשנת 2007 נפטר סבא שאול ממחלה קשה.

כיום יש לי 2 נכדים מדפנה- עומרי ובועז ושלושה נכדים משרון- דן, עידו ונועה. לדפנה 3 נכדים שהם הנינים שלי- רוני, מאיה ויונתן

סבא שאול

שאול אלוני נולד בתל אביב להוריו אסתריאה ויוסף לוי שעלו מבולגריה בראשית המאה העשרים. התיישבו בשכונת וולפסון בדרום תל אביב. שאול נולד בתאריך 4.8.1929 והיה אח קטן לאחיו ניסים אלוני שהיה מחזאי, מתרגם וכותב מערכונים. שם המשפחה המקורי של ניסים ושאול היה לוי אבל כשניסים התחיל לכתוב הוא שינה את שמו לאלוני (הוא היה מפקד קבוצת אלונים במכבי צעיר שהייתה תנועת הנוער שלו).

בגיל 13 גויס שאול למחתרת הלח"י וקיבל את הכינוי "יהודה" בגלל שאם הבריטים היו תופסים אותו אז הוא היה מראה תעודת זהות ואומר שהשם שלו זה שאול והבריטים חושבים שהוא יהודה אז ככה הוא לא היה נתפס ואם חברים היו נתפסים והיו מענים אותם אז הם האשימו את יהודה והבריטים לא היו יודעים מי זה.

עיקר עיסוקם בלח"י היה הדבקת כרוזים ומעקבים אחרי שוטרים בריטים. שאול למד בגימנסיה גאולה בתל אביב והצטיין בעיקר בלימודי כימיה.

במלחמת השחרור שירת בשריון בגדוד 82 והשתתף בכיבוש רמלה ובאר שבע. לקראת שחרורו היה מדריך בבית הספר לשריון.

בשנים 1950-1954 למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושליים וקיבל רשיון עריכת דין ב-1956.

ב-1971 התמנה שופט שלום בתל אביב וב-1981 עבר לבית המשפט המחוזי. ב-1989-1990 כיהן זמנית בבית המשפט העליון.

ב-1991 פרש והיה שותף במשרד עורכי דין.

בראשית שנות השמונים סיים תואר ראשון בלשון העברית שהייתה אהבת חייו. בתחום האקדמי שימש במשך שנים רבות כמרצה למשפטים במספר מוסדות השכלה גבוהים. שאול היה פעיל גם במוסדות השיפוט בספורט, חבר הנשיאות של בית הדין העליון ליד התאחדות הכדורגל, חבר בית הדין העליון של איגוד הכדורסל, נשיא בית הדין העליון של התאחדות הספורט ונשיא בית הדין של הוועד האולימפי.

כמו כן היה חבר בבית הדין הבין לאומי לספורט שמקום מושבו בלוזן, שוויץ. שאול שימש כיושב ראש של מספר ועדות ממלכתיות: ועדת הפונדקאות, ועדת החינוך ועוד ועדות חשובות. כמו כן היו לו טורים בנושאים משפטיים בעיתונים "הארץ" ו"מעריב".

תחביביו היו: דיג, איסוף בולים, ספרות יודאיקה ובישול. כמו כן היה חובב משחקי כדורגל וכדורסל.

בתמונות: סבא שאול ונועה כתינוקת עם אמא שרון, תמונה של סבא שאול בצעירותו ותמונה נוספת של סבא שאול.

זכרון ישראלי שלי: תל אביב לפני מלחמת ששת הימים

כשלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה (ששת הימים) היה מתח רב בארץ. אני הייתי חיילת משקית חינוך בתל אביב. במוצאי שבת נהגנו ללכת לסרט שזה היה עיקר בידורנו. אני זוכרת שהלכנו בחבורה גדולה בנים בנות לקולנוע גת בתל אביב ולפתע באמצע הסרט מישהו בקהל צעק אזעקה הקולנוע היה ממוקם במרתף ואנשים נכנסו לפאניקה ורק רצו לברוח. היה מאוד קשה לצאת והסדרנים ניסו להשקיט אותנו ולהושיבנו בחזרה ואז הסתבר שלא הייתה אזעקה כלל אבל זה מראה כמה הקהל היה במתח. ביום שני שלאחר מכן בבוקר שמענו כבר אזעקת אמת ופרצה המלחמה. נסעתי לבסיס ואמרו לנו שאנחנו כנראה נועבר לירושלים. ביום השני למלחמה נכבשה ירושלים המזרחית על ידי הצנחנים והשמחה הייתה גדולה. הבנות ששירתו בחטיבה לא הורשו עדיין לבקר את המקומות המשוחררים כמו הכותל המערבי, הרובע היהודי ועוד אזורים מעניינים. בילינו את עיקר זמננו בהאזנה לרדיו בעיקר את הגשש החיוור שאת אותם מערכונים כתב להם ניסים אלוני שלא הכרתי בכלל ובתום המלחמה פגשתי את אחיו שאול שהפך לבעלי ואבי ילדי.

בתמונות: קולנוע גת בתל אביב, כיום

הזוית האישית

סבתא דניה: עיקר ההנאה שלי הייתה בחיזוק הקשר שלי עם נועה. נהנתי מנכדתי וסביבת הלימודים שלה בית הספר החברות המורות והסקרנות שנועה גילתה והתעניינה בתולדות המשפחה והיישוב. לי עצמי היה חשוב מאוד לספר את סיפורם של בני משפחתי שלא הכרתי וחייהם נגדעו בגלל דעות קדומות ואנטישמיות. נועה: נהניתי בתכנית לבלות עוד זמן עם סבתא. למדתי הרבה על המשפחה ועל סבתא וראיתי גם תמונות שלה בצעירותה וזה היה מאוד מעניין לראות אותה כשהייתה קטנה וגם לדעת על הסיפור שלה ועל קורות חייה. הכרתי המון סיפורים מחייה של סבתא והיה לי מאוד כיף בתכנית