מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בל' בתשרי תש"ח 1947 במשפחת מירקובסקי בברית  המועצות, בז'לטאוסט שבמחוז צי'לבנסקי שברוסיה .העיר נמצאת בהרי אורל. במקור, משפחת אימי מגיעה מרוסיה הלבנה (בלרוסיה). אימי היא בת דודתו של הצייר המפורסם מארק שאגאל. אימי הבריחה את הוריה מהכיבוש הנאצי דרך הרכבת האחרונה שיצאה מויטבסק, כל מי שנשאר שם נרצח בידי הגרמנים ימ"ש.משפחת אבי מפולוצק שבלטביה.

בזמן השואה ההורים של אבי ברחו עם שלושת ילדיהם להרי אורל. אני הבכורה ויש לי אחות קטנה בשם לריסה קטנה ממני 5 שנים נולדנו באותו יום אך בשנים שונות. לריסה סיימה בית ספר לרפואה ברוסיה ועבדה כרופאה עד היום (בירושלים).

ברוסיה גרנו בבית נאה בן שתי קומות אותו בנה סבי מצד אימי בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השניה. הבית נבנה מעץ. בקומה הראשונה מטבח, ובשניה חדרי השינה והסלון. בתקופה זו, הבתים הפרטיים לרוב לא היו מחוברים לחשמל ומים וכן עברנו לדירה בבניין שהיתה נחשבת יוקרתית יותר. העיר ז'לטאוסט  היא עיר ירוקה אם נוף מרהיב שכלל אגמים. בחורף היו עושים סקי ביערות שהקיפו את העיר ובקיץ היו מטיילים באגמים, בהרים, וביערות עם לינות שטח.

בכל קיץ היינו בקייטנה חודש שלם. אהבתי מאוד לעסוק בספורט (הייתי שני חוגים לספורט) ולקרוא ספרים. הייתי בחוג ריקוד, פסנתר. אהבתי לאכול בליון (מרק עוף ללא עוף ) פירות יער מאפים למיניהם ועוד ועוד מהאוכל מהאוכל המסורתי הרוסי פלמני. במשפחה אהבנו לחגוג את ימי ההולדת של המשפחה יחד, לצאת לטיולי טבע למשך חודש – חודשיים.

בחורף יצאנו לסקי ועשינו מדורות. עשינו לנו גם מנהג קבוע לחגוג את יום הניצחון של אבא שלי שהשתתף במלחמה נגד הנאצים, מנהג שהמשיך גם בישראל. בערב זה מגיעה כל המשפחה המורחבת, דודים ודודנים גם ממרחקים, כדי לשמוע את הזכרונות המרתקים שלו מהמלחמה. מכיוון שסבי מצד אימי היה אדם חסידי, שמרנו על מנהגים יהודיים וקיימנו מצוות ככל יכולתנו בסתר. הימים של אז היו ימי השלטון הקומוניסטי ולכן בריתות, חופות, וכד' נערכו בסתר במניין יהודים מצומצם.

זכור לי כיצד הדלקנו נר חנוכה: כל פמוט היה עשוי מחתיכת תפו"א עם שקע בתוכה, לשם היו מכניסים את השמן ומדליקים עם פתילה.סבי גם זכה לקבל גביע כסף מהאדמו"ר החמישי של חב"ד, האדמו"ר הרש"ב. שנות לימודיי בגיל חמש בלבד נשלחתי לגן רק לשנה אחת. הגן היה בבקתה מעץ בת שתי קומות, עם חצר מאוד גדולה. ניתנה הרבה תשומת לב לפן הבריאותי של הילדים- אכלנו ארבע ארוחות ביום ושנת צהרים היתה חובה.

אחת לשנה לקחו את הילדים למשך חודש ליער, לנפוש. את בית הספר התחלתי בגיל 7, למדתי עד כיתה יא' כמקובל אז. האוירה היתה מאוד שמחה, הכיתה היתה מגובשת והרבינו לצאת לטיולים.

דמות משמעותית בחיי מאותה תקופה היא סבתה של חברתי שהיתה "חברה" של כל ילדי הכיתה. היא היתה אישה מאוד חכמה שידעה ספרות מאוד טוב. בביתה היתה ספריה מאוד גדולה, תמיד היתה זכורה לי עם ספר ביד. היא דמתה בעיניי לקופת חיסכון של ידע, ממש "בור סוד שאינו מאבד טיפה". במקצועה עבדה כמנתחת כללית, ידעה לרכב על סוסים, ובכיסה תמיד רובה היה מונח, דמות מאוד מעניינת עבורי, ללא ספק.

מלבד לימודי בגרות סדירים, קיבלתי גם הכשרה מקצועית במסגרת בי"ס, אני למדתי במסלול אחיות בביה"ח. בחופשות הקיץ עשיתי סטאז' בבתי חולים שונים. מקצוע זה התאים לי ביותר כי בטבעי אני מאוד אוהבת לעזור לאנשים. לאחר התיכון התקבלתי לאוניברסיטה לפקולטה לשפות זרות. מכיוון שאהבתי מאוד גם לעבוד עם ילדים, ובעברי הדרכתי והתנדבתי במוסדות שונים, מצאתי את עצמי לבסוף בתחום ההוראה. למדתי תואר ראשון באנגלית ומיד עבדתי כמורה לאנגלית ואח"כ קודמתי לתפקיד סגנית. הייתי מאוד מעורבת בחקר ובניסויים פדגוגיים בדרך ההוראה. בתפקיד זה עבדתי 30 שנה, ברוסיה יצאו אז לפנסיה בגיל 55.

לאחר הפנסיה, כשכבר הייתי בישראל, המשכתי עבוד בהוראה עוד שלוש שנים, בבי"ס פרטי ללימוד אנגלית, כסגנית מנהל.השפה האנגלית תרמה לי מאוד בחיים, אני סוברת כי ידע הוא כוח, שפה נוספת היא ידע חשוב ויקר.

בשנת 1971 נישאתי לבעלי, בהיותי בת 29. חגגנו את הנישואין בבית הוריו, וסבי שהיה יהודי חסידי, בא לברכנו.העליה והמגורים בארץב-1997 עלינו לארץ, כשהייתי בגיל 59. שתי בנותיי עלו לפניי ואני עליתי עם חתני הצעיר ואבא שלי. גרנו בירושלים תקופה קצרה, ומפאת בעיות בלב שהיו לאבי עברנו לאשקלון שם האקלים מתאים לו יותר.

אני מאוד אוהבת את הארץ, למרות הקשיים והדאגות כאן. ב"ה כשכבר היו לי שבעה נכדים בלי עין רעה, החלטתי לעזוב ולהתמסר למשפחה. אם אשחזר ארועים מכוננים בחיי, יהיו אלה הקבלה לאוניברסיטה, יום הנישואין שלנו, הולדת בנותיי ונכדיי, והעליה לארץ. ארועים פחות משמחים הם פטירת האנשים היקרים לי: בעלי, אימי, סבים וסבתות.

הספקתי לבקר במדינות שונות בעולם: בצ'כיה, רומניה, בולגריה, הונגריה, סלובקיה, אוזבקיסטן ועוד ועוד…מתחביביי הבולטים לגלות את עולם המחשבים, לנפוש בים המלח, קריאת ספרים, ביקור בתיאטרון.אני מרגישה שחיי הם מבחן אחד גדול, אשר כל אירוע בהם השאיר חותם בנשמתי ובזכרוני. אהבתי ליטול על עצמי אתגרים ותפקידים כאמור, כיו"ר תנועת נוער, נציגת מועצת תל' עירונית וכד'

משוב של יפה הנכדה: "נהניתי מאוד מהפגישות עם סבתא בביה"ס. סבתא היתה מספרת לי ברוסית ואני הייתי מתרגמת למורה. כך למדתי הרבה ביטויים חדשים. התוכנית הזו היא בעצם לימוד הסטוריה, אך לא דרך הספר, אלא חיה ונושמת, וכך למדתי והחכמתי רבות מהחיים ומהניסיון של סבתא".

משוב סבתא לובה: "הרגשתי כאילו טבלתי לתוך החיים שלי. הפגישות בביה"ס והשאלונים גרמו לי להיזכר בהרבה דברים, לראות שוב תמונות מהעבר. הרגשתי סיפוק אדיר מהתוכנית".

תשע"ו