מאגר סיפורי מורשת

רפאל, ז"ל, הוא סבא רבא שלי מצד אמי. הוא נולד בשנת 1916 בשם ריצ'ארד להוריו לואיס וסופי גרויינברג, משפחה מבוססת למדי, בעיר וופרטל שבגרמניה, לשעבר אלברפלד. הוריו נספו בגטו טרזינשטט, בשל מחלת הטיפוס במלחמת העולם השניה.

הייתה לו אחות, אילזה, שעלתה ארצה לאחר המלחמה וחיה בנהריה, כמו רבים מעולי גרמניה. גם אח היה לו: רודי, לימים אורטופד מפורסם בסקוטלנד. משפחתו הייתה חילונית – ציונית והוא חלם לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה.

בילדותו, רפאל אהב לטייל בטבע ולאסוף חפצים מיוחדים כגון מטבעות עתיקים, כנראה כהקדמה למשיכתו לארכאולוגיה.

במלחמת העולם הראשונה, אבא של רפאל גויס ולחם בצבא הגרמני. בעורף שרר רעב חמור והתינוק ריצ'ארד לא זכה לתזונה מספקת. לכן, הוא חלה ברככת, (במחלה זו, העצמות אינן מתקשות והן נוטות להתעקם, בעיקר בגלל מחסור בוויטמין די). לכן לא גבה ורגליו נפגעו.

בנעוריו ריצ'ארד – רפאל, היה חבר בתנועת הנוער הציונית השומר הצעיר. הוא האמין שבעזרתה יוכל להגשים את חלומו ולעלות לארץ ישראל. באותה תקופה, מונה אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה והנאצים עלו לשלטון.  השלטונות החלו לעצור ולגרש יהודים אזרחי פולין. סבא רבא שלי, ריצ'ארד – רפאל הגיע באותן שנים לגיל הגיוס לצבא והוא קיבל צו גיוס ושוברי נסיעה לרכבות.

בראותו את מצוקתם של המגורשים, החליט רפאל לנצל את צו הגיוס ושוברי הנסיעה שברשותו, כדי לעזור ליהודים המיועדים לגירוש.

בשנת 1938 סבא רבא היה  חבר בהנהגה של השומר הצעיר בברלין. בתחילת נובמבר יצא כמדריך, עם קבוצת חניכים למחנה ביער קרוב לעיר. בשובו לעיר מהמחנה, ציפתה לו הפתעה לא נעימה: מכונת הכתיבה שלו הושלכה לרחוב מחלון משרדו: רפאל היה עד חי למה שנקרא לימים "ליל הבדולח".

רפאל הבין שאין זה הזמן מתאים לחזור למשרד. הוא חזר על עקבותיו ושב אל היער, שם התחבא מספר ימים עד שהרוחות נרגעו וחזר לעיר.

לאחר המלחמה, סבא רבא שלי הגשים סוף – סוף את חלומו לעלות לארץ ישראל וללמוד ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך להגיש עבודת דוקטורט בסורבון שבפריז.

עם שובו ארצה, הקים את המחלקה לחקר מצרים העתיקה באוניברסיטת תל אביב.

מתוך כבוד לעשייתו האקדמית ומתוך רצון לכפר על מעשי הנאצים, אנשי העיר וופרטל החליטו לקרוא רחוב על שמו (ראה תמונה).

אני מתגאה לגלות את מעשי הגבורה של סבא רבא שלי, הן במלחמת העולם השנייה, הן בהצלחתו האקדמית ובחייו הפרטיים.

הזוית האישית

נועם – אני מתגאה לגלות את מעשי הגבורה של סבא רבא שלי, הן במלחמת העולם השנייה, הן בהצלחתו האקדמית ובחייו הפרטיים.