מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל,  בעיר פתח תקווה, בתאריך 2.101945 ברחוב רוטשילד.

 

הזיכרונות הכי מוקדמים מהילדות שלי הם בעיקר תמונות מגיל שנתיים ומעלה. עד גיל 10, גרתי בשכונה ברחוב רוטשילד, שליד תחנת הרכבת הישנה בפתח תקווה. תחנת הרכבת שימשה בזמן ההוא להובלת תפוזים לנמל חיפה ומשם נשלחו התפוזים לחו"ל. אזור פתח תקווה היה משופע בפרדסים, ורבים  מהתושבים התפרנסו מפרדסנות. בתחנת הרכבת היה גם, בית אריזה של תפוזים.

 

בית האריזה שימש לנו, חבורת הילדים, למקום משחקים מלא הפתעות. זכור לי הריח  שהיה לניירות הוורודים שבהם ארזו את התפוזים למשלוח. בכלל, תחנת הרכבת סיפקה לנו, הילדים, מיני הפתעות של פסולת (לא אורגנית) כגון מתכות, חלקי בדים, עצים ועוד… כאן המקום לספר מי היינו הילדים בחבורה: הרוב היו בנים ואני כבת הצטרפתי אליהם. לא היו לנו משחקים בבית ואף פעם לא הרגשנו בחיסרון שלהם. שיחקנו בחוץ כל היום והיה כיף! בסוף הרחוב, הייתה המכולת של פרידה. אחרי המכולת של פרידה ועד תחנת הרכבת, השתרעו שדות של בור (אדמה לא מעובדת), בשדות האלה צמחו בחורף שפע של פרחי בר ארץ ישראליים, תורמוסים, צבעונים, פרחי "קוקוריקו", יקינתונים, סביונים וחלזונות גדולים זחלו ביניהם. התמלאנו תמיד בבוץ עד הברכיים. בקיץ לפעמים היו גם נחשים. בקיץ שיחקנו כמובן בחוץ  במגוון משחקי קיץ כגון: חמש אבנים, קלאס, גולות, קפיצות בחבל, מחבואים, דג מלוח וכו'.

 

כאשר הייתי קטנה הלכתי לגן שמאוד אהבתי ללכת אליו. הגננת הייתה הגננת "המיתולוגית" בשם רחל שכטר.  בגן בעיקר צירנו, הכנו עבודות מגבס ועשינו עיסות נייר. היה לי חבר מאוד קרוב שהיה גם שכן שלי בשם זאבי דנקנר. כשהגעתי לגיל 10, עברתי לגור ברחוב רוטשילד 85. זה היה בית גדול וחלק ממנו שימש כמרפאה לאבא שלי שהיה רופא שיניים. כך נפרדתי מחבורת הילדות שלי והתחילה תקופת גיל ה"עשרה" שלי…

למדתי  בבית ספר פיק"א שנוסד בסוף המאה ה-19. החבר שלי מהגן ,זאבי דנקנר, המשיך איתי לבית ספר יסודי.  הייתי תלמידה טובה. המחנכות שלי היו בבית הספר היסודי היו: לאה עמירב, כרמלה, מרים ספקטור, חיים להב, תחיה עמיצור. מבית הספר זכורים לי הרבה זיכרונות. אהבתי  ללמוד גאוגרפיה, ולא היה לי מקצוע לא אהוב במיוחד. אהבתי גם  את מרבית המורים, חוץ מאחת.        

 

למדתי בבית ספר  עיוני, במגמה הומנית.  אני לא זוכרת אירועים מיוחדים או טקסים מיוחדים. אבל, הייתה לי מורה להיסטוריה מיוחדת.  נהגנו ללכת לבית הספר עם תלבושת אחידה. זאת הייתה תלבושת מזעזעת: חולצה צהובה וחצאית חומה. היינו  תלמידים ממושמעים. ולא היו עונשים.  בגיל הנעורים, לא היה לי חבר אבל הייתי מאוד מאוהבת. הנשיקה הראשונה שלי  הייתה אחרי התיכון.  אהבתי את הזמר ארי בלפונטה. ולפחות פעם בשבוע הייתי בקולנוע. לשמחתי לא נאלצתי לעזור לפרנסת הבית. 

 

אני זוכרת שחגגנו את חג החנוכה, רק המשפחה המצומצמת. הדלקנו נרות חנוכה, ונהגנו לאכול לביבות תפוחי אדמה הונגריות וסופגניות שהכנו, לא קנינו! אני לא זוכרת שהיו לנו משחקים מיוחדים בחנוכה, אבל כן היו סביבונים.  בחנוכה נהגנו לשיר רק את "מעוז צור" כשהדלקנו נרות חנוכה. ולא  קיבלו דמי חנוכה.

 

פרדס – פרדסנות: "המילה "פרדס" נובעת מהמילה הפרסית העתיקה "pairi-da?za" שפירושו "גן תחום (בחומה)". הגנים במזרח הקדום היו שייכים על פי רוב למלך, והכניסה אליהם התאפשרה רק לקרובים אליו ביותר. מאותה המילה נובעים כינויים לועזיים לגן עדן, כגון paradise באנגלית. פרדסנות היא תורת הגידול של עצי פרי הדר בפרדס". ויקיפדיה

תשע"ו